א. בגמ' ה, א: אמר קרא ויצאה והיתה מקיש הוי' ליציאה מה יציאה בשטר אף הוי' נמי בשטר ואקיש נמי יציאה להוי' מה הוי' בכסף אף יציאה בכסף אמר אביי יאמרו כסף מכניס כסף מוציא סניגור יעשה קטיגור אי הכי שטר נמי יאמרו שטר מוציא שטר מכניס קטיגור יעשה סניגור מילי דהאי שטרא לחוד ומילי דהאי שטרא לחוד הכא נמי האי כספא לחוד והאי כספא לחוד טיבעא מיהא חדא.

וכמה דברים צ"ע בסוגיא זו:

א. הרי כלל הוא דאין משיבין על ההיקש, ואיך מהני הסברא דיאמרו וכו' להשיב עליו? (ועי' מ"ש בפני שלמה שכ' דגם אביי ס"ל מדרשא דוכתב לה, אבל דבריו דחוקים בל' הגמ').

ב. מהו ביאור סברא זו, דמשמעותו שאין לנו לומר דהכסף פועל ב' דברים הפכיים, ואינו מובן מהו הקושי בדבר, ולכ' הלא כסף קונה ופודה וכו'?

ג. איך שייך ענינא דאין סניגור וכו' לכאן, דבשלמא מה שנזכר בגמ' לענין שלא ילבש כהן בגדי זהב בקה"ק שלא להזכיר חטא העגל מובן ענינו, אבל איך שייך זה לכאן?

ד. מהו ביאור השקו"ט לגבי שטר, א"נ דחדא שטרא הוא לענין קידושין וגירושין או דתרי מילי נינהו, ופשיטא דידע המקשן דאיכא מילי בשטרא?

ה. מהו ביאור השקו"ט לגבי כסף, ולכ' בכסף פשיטא דחדא כסף נינהו כמסקנת הגמ', ומאי ס"ד דמקשן? וכן הקשה באבני מילואים סכ"ט סק"ד, ומה שתי' שם לא משמע כן בדברי רש"י שנעתקו להלן.

ברש"י ד"ה האי שטרא "בזה כתוב ל' כניסה וזה מפורש ל' יציאה", וכבר דייקו בשינוי הל' מ"כתוב" ל"מפורש"? ועי' באחרונים מ"ש בזה. ואיך שלא נפרש עצ"ע מה ראה רש"י להדגיש ענין זה הכא?

ברש"י ד"ה האי כספא "כשהוא נותנו מפרש על מנת מה הוא נותנו", וצ"ע מה שמדגיש "כשהוא נותנו", הא מסיים אח"כ דגבי נתינה איירי? וזה מלבד מה שצ"ב איך מועיל האי אמירה עד דנימא דהאי כספא לחוד כו'. וברש"י ד"ה חד "אינו נזכר בתוכו כו'", ולכ' כ"ז פשיטא ומובן מל' הגמ', וכי המציאות קמ"ל? (ואדרבא צ"ע איך ס"ד דהאי כספא לחוד כנ"ל).

ב. וי"ל הביאור בכ"ז, דהנה הא פשיטא דהגם דאין משיבין על ההיקש, מ"מ איכא מילי דלא שייך להקישן כלל. וכמו דינא דגירושין דהוי בע"כ וקידושין הוא מדעתה, דלא שייך ההיקש לגבי זה (ולהעיר מהידוע דפליגי הראשונים[4] אי ילפינן מהיקש זה לקידושין דינא דא"א לגרש במחובר לקרקע. וכן להעיר מהא דפליגי[5] אי ילפינן דינא דאפשר לגרש בספר דאסור בהנאה. ועי' באב"מ סי' קלט סקי"ג דמקשרו להא דגירושין הוי בע"כ) ועיין תוד"ה ור' יהודה[6], "והכא בסברא פליגי דיש דברים שאין להקישם לאותו דבר".

ועד"ז ויתירה מזו במילי דשייכי לעצם החפצא דגירושין וקידושין ל"ש להקישן זל"ז.וזה מובן גם ממ"ש בתוד"ה מה דלא שייך להקישן לענין ביאה דלהתרחק ממנה הוא מגרשה. דכוונתם דכיון דביאה הוא מעשה דכל ענינו שייך לקידושין, לא שייך לההיקש כנ"ל דל"ש לזה אין משיבין על ההיקש.

ועפ"ז י"ל דעיקר חידושו דאביי הוא דכסף שנקנית אשה בה אינה סתם קנין כסף, ורק שמועיל גם לענין קנין באשה, אלא הוי זה חפצא דכסף קידושין, היינו דהוי כסף מסוים למעשה קידושין. וביאור הדבר עפמשנ"ת במ"א בארוכה, דהנה אי נימא דדומה קנין זה לכל קנינים ונתחדש רק הא דמועיל ליקוחין וקנין באשה, א"כ ה"ה דנימא דהוי זה כסף דקנין בעלמא. אבל א"נ (וכשנ"ת כן לדעת רש"י) דנתחדש סוג קנין חדש והוא קנין לאישות, א"כ צ"ל דחידשה תורה דאיכא כסף קידושין, היינו חפצא שבכחה ליצור קנין לאישות[7].

והכי מוכח ממאי דס"ד לדמות כסף לשטר, והרי מה שחידשה תורה חפצא דספר כריתות לענין גירושין, אין החידוש רק בהא דאשה מתגרשת עי"ז, אלא חידשה תורה חפצא דספר כריתות שבכחה לגרש, וא"כ ה"ה בכסף. ובזה הוא דשקו"ט הגמ', ומסיק דחלוק כסף משטר, וכשי"ת להלן ביאור השקו"ט בגמ'.

וזהו עיקר סברת אביי, דמהא דאיכא כסף קידושין א"א להקיש דאיכא כסף גירושין, דאין כוונתו דא"א שכסף יפעול הן קידושין והן גירושין משום דזה סניגוריא וזה קטיגוריא, אלא כוונתו דהכסף שנאמר בהוי' הוא כסף קידושין דהכסף הוא מעצם חפצת הקידושין, ומה ששייך לעצם חפצת הקידושין לא שייך להקישו לגירושין. וזהו עומק ביאור ל' הגמ' "כסף מכניס . . סניגור וכו'", היינו דעצם החפצא דכסף הוא כסף המכניס, ומוסיף דהוי סניגור, דלא נימא דהוא קנין כסף בעלמא, אלא דהוי חפצא דכסף דסניגור (קידושין) כנ"ל.

ג. ויבואר עפ"ז המשך הגמ', א"ה שטר נמי וכו' מילי דהאי שטרא לחוד וכו', דכוונת המקשן הוא דא"כ נימא הכי לענין שטר דנתחדש חפצא דשטר דעצם השטר פועל חלות גירושין, וא"כ פי' הדבר הוא דעצם השטר היא היא החפצא דכריתות, וא"כ א"א להקיש שיהי' שטר חפצא דקידושין, דחפצא דשטר הוא שנתחדש כח של כריתות, ולא שייך לקידושין כלל.

ומת' דהמילי הם החפצא דגירושין בשטר, אבל אין השטר חפצא דגירושין וכריתות, וכיון דמילי דהאי שטרא לחוד וכו' שוב אפשר להקיש סתם שטרא, דנתחדש בתורה חפצא דשטר (סתם) שמועיל לענין גירושין ע"י המילי דגירושין שבה, דה"ה דאיכא שטרא שמועיל לענין קידושין ע"י המילי שבה. דכיון דאין עצם השטר (לולי המילי שבה) החפצא דכריתות, שוב לא שייך עצם השטר לגירושין ואפשר להקישו לקידושין, דענין הגירושין הוא רק המילי שבה.

ויש לפרש עפ"ז ל' רש"י בד"ה האי שטרא שכתב לגבי גירושין בזה מפורש ל' יציאה, די"ל ע"פ הנ"ל דמדגיש זה הכא, משום דזה מוכיח דברי הגמ' דאין הגירושין והכריתות עצם החפצא דשטר, אלא הגירושין הוא המילי דכריתות שמתפרשים בשטר, וא"כ מובן מזה דאין כח הכריתות מצד עצם החפצא דשטר.

ומקשה דה"ה נימא האי כספא לחוד וכו', ור"ל דה"ה נימא דהוי החפצא דכסף סתם כסף קנין ואפשר להקישו לגירושין, דמה דמועיל לענין קידושין הוא מצד המילי, דמהני האמירה לענין נתינת הכסף דלא יהא נתינה כמתנה בעלמא אלא יהא מעשה קידושין, וא"כ יועיל גם לענין גירושין ע"י המילי. והיינו כנ"ל דההיקש הוא על כח דכסף (סתם) שמועיל לקידושין, דבזה אפשר להקישו לגירושין, ושוב נימא דמועיל לגרש מצד המילי.

ועפ"ז יובן הדגשת ל' רש"י "כשהוא נותנו . . על מנת מה הוא נותנו", היינו דעצם הכסף הוי סתם כסף, אלא דהאמירה שמפרש לענין קידושין מועיל רק לגבי הנתינה דהכסף (ועד"ז מדוייק בדברי רש"י בריש מכילתין ד"ה בכסף, דלענין ביאה צ"ל ביאה זו, היינו דנעשה הביאה חפצת קידושין ע"י אמירתו, משא"כ בכסף דאין אומרים כסף זו משום דקאי האמירה רק על נתינת הכסף). וכיון דעצם הכסף הוא סתם חפצא דכסף, אפשר להקישו לגירושין, וחלוקין לענין המילי במעשה הקידושין וגירושין.

ד. ומת' טבעא מיהא חדא, ור"ל דאפי' מצד זה דשייך המילי דקידושין רק לענין הנתינה, מ"מ לא סגי בזה לת' לענין החפצא דכסף, דסו"ס אין לומר דכסף קידושין הוי סתם חפצא דכסף, דאפי' א"נ דלא שייך האמירה להחפצא דכסף, מ"מ מצד עצם הדבר דכסף עביד אישות, מוכרחים לומר דנתחדש דעצם החפצא דכסף, הטבעא, הוא כסף דעביד אישות. וכנ"ל דשאני מכסף דקנין בעלמא דהכא נתחדש חפצא דעביד אישות (וע"ד מה שנתחדש חפצא דכריתות לגרש), וא"כ שוב לא נילף מזה דנתחדש בעצם הטבעא דכסף חפצא דכריתות.

וזהו הכוונה בהל' טבעא מיהא חדא, דבשלמא מילי בשטר או בנתינת הכסף אפשר שיתחלק לענין קידושין וגירושין, אבל טבעא, היינו עצם החפצא דכסף א"א להתחלק, ואי נתחדש חפצא דכסף קידושין אין להקישו דאיכא גם חפצא דכסף גירושין.

אמנם חלוק כסף משטר בענין זה, דהנה אין לומר לענין שטר, דנתחדש דעצם השטר הוא חפצא דכריתות (בנוסף לזה דמילי עביד כריתות), וא"כ אין להקיש לקידושין עצם החפצא דשטר כריתות, דלא מסתבר כלל למימר הכי. דהרי כנ"ל הא פשיטא דצריך לומר דנתחדש חפצא דכריתות, אמנם כיון דהמילי נכתבים בתוך חפצת השטר עצמה, שפיר איכא למימר דהחפצא דכריתות הוא שטר דאית בי' הני מילי, וא"כ נמצא דאין עצם כח השטר לולי המילי שייך במסויים לגירושין, דרק המילי שבתוך השטר הם החפצא דכריתות.

משא"כ בכסף דהמילי אינו נזכר בתוך הכסף, מסתבר כנ"ל דמה שמועיל המילי הוא רק לענין מעשה הנתינה דכסף, א"כ נמצא דמלבד זה צ"ל דהחפצא דעביד אישות הוא הטבעא, היינו דעצם הכסף הוא החפצא קידושין, וזה הרי לא שייך לגירושין. וזהו כוונת רש"י במה שמפרש דבכסף אינו נזכר בתוכו כו', דלא המציאות כפשוטו קמ"ל, אלא ביאור החילוק בין מילי דשטר למילי דכסף קמ"ל לענין עצם החפצא דכריתות וקידושין, וכשנ"ת.

ובקצרה החילוק בין שטר לכסף, דלענין שטר נתחדש בגירושין כח דשטר, וזהו דילפינן לקידושין דאית בה כח דשטר, וע"י המילי שבה נעשה שוב עצם השטר לחפצא דגירושין. משא"כ בכסף כיון דהמילי הם רק לענין מעשה הנתינה, צ"ל דהטבעא הוי חפצא דקידושין ולא שייך זה לגירושין.

ה. אולם לכ' מקושיית תוד"ה סניגור דנימא אין סניגור כו' לענין אמה, מבואר דלא ככל הנ"ל, דבאמה הוי מעשה קנין בעלמא, ולא נתחדש חפצא דכסף במסוים לקנין אמה, ומ"מ הקשו סניגור כו'. והי' אפ"ל דמצד הדין יעוד דאיכא באמה מובן דאינו מעשה קנין בעלמא אלא דין אמה דראוי' גם ליעוד, וא"כ לכ' צ"ל דנתחדש כח בחפצא דכסף ליצור דין אמה ליעוד. אבל לכ' דחוק הוא דלא הזכירו ענין היעוד, ועוד דלכ' שייך לומר כנ"ל רק למ"ד מעות ראשונות לקידושין ניתנו (יט,א) ואכמ"ל.

אבל נ"ל דע"פ מה דכבר ביארו כמה דאין דין אמה קנין (בעלמא) למעשה ידי' (והראי' שהרי אין היא ברשות אבי' לענין זה שיכול לכופה לעבוד כאדון), אלא הוא חלות שם אמה לדיני' ונקנית בזה גם למעשה ידי' (ואכמ"ל), י"ל ככל הנ"ל גם לתוס', דגם לענין אמה נתחדש דהוי כסף חפצא ליצור דין אמה. וד"ל.

[4]) עיין ר"ן ריש מכילתין.

[5]) עיין מאירי ט, א.

[6]) סוכה לא, א.

[7]) וע"ד ל' רש"י לעיל ד,ב ד"ה ליהוו "כסף עביד אישות".