באוה"ת משפטים ע' א' קב מבאר הא דבעי שלשה במשפט ולא באיסורי כרת, וכ' בא"ד: "..ואפי' בהיתר עגונה, ע' באה"ע סי' י"ז סל"ט ובחמ"ח ובב"ש יש דעות דסגי בא', ולמ"ד דצריך שלשה היינו משום דהוא דין ולא דמי לשאר הוראות או"ה, ואפ"ל משום בערוה ילפי' דבר דבר מממון כו'..."1. ולכאו' ישלה"ב קצת: הרי בעשיית הגט2 ובקידושין דהוי גם דבר שבערוה לא בעי לפועל ג' (כשבא שאלה על ענינים אלו לא בעי ג'). ואולי י"ל הכוונה: שכאן הב"ד נותנים הרשות ופוסקים שהיא מותרת על פי העד אחד (כמו שאומר במשנה "ברשות ב"ד"), משא"כ בסידור הגט ועשיית קידושין זה לא הוי בכח פסק ב"ד "עושי הדבר" אלא שהם רואים שהגט והקידושין נעשים על פי ההלכה. ויש להאריך עוד באפשרויות ההסבר. ואכמ"ל3.

ב' נפה"א נגד נפה"ב א'

הנ"ל

ידוע פתגם אדמהאמ"צ דבשעת דנפגשים ב' יידען הרי"ז "צווי נפה"א אויף איין נפה"ב"1, ויש למצוא עד"ז "אפגעשפיגעלט" בהלכה: דהנה מבואר כתובות דף כב "כגון שניסת לאחד מעידיה", והקשו הראשונים דלכאו' "הרגנוהו לא ישא את אשתו...", דחשוד בעדות לישא אותה2.

ובכמה ראשונים שם וביבמות כה, א מובא בהדיא מימרא זו דירושלמי "דאין שנים מצויים לחטוא בשביל האחד", דהכוונה בפשטות קאי אהוא עצמו שאין הוא והאחר חוטאין "בשביל האחד" בשביל עצמו, בדוגמא "שני נפה"א נגד נפה"ב א'". וכן פסק הבית יוסף במחבר סי' י"ב אהע"ז3 4.

1) וראה בח"ס אהע"ז ח"ב סי' קל ביאור שונה. אבל המבואר נראה יותר בכח של ב"ד.

2) אבל ראה השקו"ט באחרונים (נוב"י ובדבריו) בסדור הגט אבל אין כאן המקום לה"ב.

3) דא"ג: מדבריו שם נמצא ברור שלומד דנדה אינו דשב"ע (וראה השקו"ט במפרשים בזה). עוד יש להעיר דעדיין יש לעיין לביאור שם בפנים בהא דבעי שלשה במשפט (דבממון צריך תפארת המחבר חו"ג, ודבמשפט בין ב' אדם שייך הטיית הדין איך הביאור לגבי הביאור לגבי היתר עגונה).

1) לקו"ד ח"ב שנ, ב. אגר"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"ב ע' עג. היום יום כ' טבת. לקו"ש חכ"ה ע' 307 ועוד.

2) בתוס' דידן "דבשום מקום אין שנים חשודין כדמוכח לקמן דאפי' למאן דחייש לגומלין אם שנים מעידין ע"ז ושנים מעידין ע"ז נאמנים...." אלא הכוונה שם באחד שמעיד שהרגו עם אנשים הרבה דבאחד חשוד לשקר.

3) אבל ראה בק"נ בהרא"ש יבמות ד' כה דהעיר בהא דאמר לשון זה "אין שנים מצויין לחטוא בשביל האחד" והרי אין עד אחד חוטא בשביל האחר, אלא שכתב כן בשביל המוסבר בענין מיאון ולחליצה דמדובר בב"ד לכן נקט לשון זה. והיינו דהוא סובר להלכה שגם בב' אין חושדים אותם, אבל כנראה יותר דמשמע לו דמימרא זו "אין שנים מצויין לחטוא בשביל האחד" הכוונה שנים אחרים בשביל שלישי. אבל בשאר ראשונים נראה שמפרשים כפשוטו: דקאי בב' עדים ואין הם חוטאים בשביל אחד מהם.

4) ההוספה בזה אסתם "אין אדם חוטא ולא לו" המובא בר"ן כתובות הוא - דכאן צריכים לכח העד ה"חשוד" עצמו ולסלק החשש אצלו מובא בירושלמי ובשאר ראשונים כנ"ל, דגם הוא עצמו כשבא עם חבירו "אין מצויין לחטוא בשביל האחד".