בגליון תתעה (עמ' 44) העיר הת' יעקב משה חאנאוויטש על מש"כ לבאר בדברי הרהמ"ג בשיטת הרמב"ם, דכמו דבעינן קיום התנאי בפועל כן בעינן ביטול התנאי בפועל, וכתבתי לבאר דבתנאי דע"מ אין התנאי מעכב בעצם המעשה אלא בהיתר המעשה, דלזה צריך לקיום התנאי בפועל, אכן גם בלי הקיום בפועל יש כאן חלות הגירושין, ולבטלו צריך לביטול התנאי בפועל, דלכן במתנה ע"מ שתתני לי מאתים זוז ומת דאינה יכולה לקיים התנאי, ומ"מ אי"כ ביטול התנאי בפועל כיון דלא קבע זמן, לכן חולצת ולא מתייבמת, דצריכה חליצה כיון דלא הי' קיום התנאי, ואינה מתייבמת כיון דחשיבא מגורשת דלא נתבטלו הגירושין כיון דלא הי' ביטול התנאי בפועל.

והעיר הת' הנ"ל מדברי הרמב"ם ברפ"ח מגירושין, דכתב שם דבתנאי דע"מ יכולה להנשא מיד אפי' קודם קיום התנאי.

והנה קושיא זו היא על דברי הרהמ"ג בשיטת הרמב"ם, דבפ"ט גבי מתנה אם לא באתי וכו' צריך לקיום התנאי בפועל, ובפ"ח כתב דבע"מ יכולה להנשא מיד, וכבר נתקשו בזה המפרשים בדברי הרמב"ם יעויין בשעה"מ בפ"ח שם הכ"ב מה שהביא מהמכתב מאלי' דהקשה כן על הרהמ"ג, ובשו"ת הגרעק"א סי' קכו ועוד.

ויעויין בשעה"מ שם דכתב לחלק, דשאני בתנאי שיכולה לקיימו מיד דבזה מותרת להנשא קודם שתקיים התנאי, דמסתמא ודאי גמר לגרשה מאותה שעה שתהי' מגורשת ותנשא לאחר מיד, ובלבד שתקיים התנאי כל זמן שתרצה, והלכך כל שלא נתבטל התנאי בפועל עדיין שם גרושה עליה, דכשכפל תנאו ואמר אם לא תתני אינו גט אין כונתו אלא לכשיבטלנו בפועל וכל שלא בטל התנאי בפועל אי"כ ביטול התנאי, יעויי"ש בשעה"מ.

והנה גם לדברי השעה"מ דבתנאי דתלוי בידה לקיימו מיד, וכמו בע"מ שתתני לי מאתים זוז דבזה אין כונתו לעכב ההיתר עד קיום התנאי בפועל, מ"מ נראה דגם בזה תלוי ההיתר בקיום התנאי [ולא רק דאם תבטל התנאי יבטלו הגירושין], דהרי בהתנה ע"מ שתתני מאתים זוז ומת דאי"כ ביטול התנאי כיון דלא קבע זמן, ומ"מ מבואר ברמב"ם דצריכה חליצה, וע"כ דגם בזה תלוי קיום ההיתר בקיום התנאי, אלא דבתנאי דיכולה לקיימו מיד אין כונתו לעכב ההיתר עד הקיום בפועל, אלא דתלוי בעיקר קיום התנאי דאם יקיימנו אפי' אח"כ תהא מותרת מיד למפרע [וכמבואר בדברי השעה"מ שם דכתב "ובלבד שתקיים התנאי כל זמן שתרצה וכו'"], אבל הא מיהת דהתנה דההיתר יהא תלוי בקיום התנאי, דלכן היכא דלא תקיימו לעולם אי"כ ההיתר, דלכן במת שא"א לה שוב לקיים התנאי אסורה לזר עד שתחלוץ, דיש עכוב בההיתר מכח התנאי, ורק דלא מתבטל עצם הגירושין אלא בביטול התנאי בפועל, דלכן אינה מתייבמת, והיינו דגם בתנאי דבידה לקיימו מיד, איכא תרווייהו, דקיום ההיתר תלוי בקיום התנאי, וביטול הגירושין תלוי בביטול התנאי בפועל, אלא דהחלוק הוא בעכוב ההיתר עד לקיום התנאי בפועל, דזהו רק בתנאי דתלוי בזמן, משא"כ אי הוי תנאי שבידה לקיימו מיד דלגבי פרט זה חלוק הוא בדעת המתנה, דבתנאי דתלוי בזמן - וכמו בהא דאם לא באתי עד יב"ח וכו' - כונתו לעכב ההיתר עד קיום התנאי בפועל, ובתנאי דבידה לקיימו מיד גמר להתירה מיד אבל בתנאי שתקיים התנאי אח"כ, דגם בזה תלוי קיום ההיתר בקיום התנאי, באופן דמבואר מש"כ לבאר בדברי הרהמ"ג דבהתנאי דע"מ נכלל תרתי, דקיום ההיתר תלוי בקיום התנאי וביטול הגירושין תלוי בביטול התנאי בפועל וכנ"ל.

והוא דלא כמו שכתבו השע"י והגרנ"ט דא"א להיות במקרה אחד דתנאי ב' הדברים - דניבעי לקיום התנאי לקיים הדברים ושנצטרך לביטול התנאי כדי לבטל הדבר - דלכן כתבו לחלק בין התנאים, דיש תנאי דבעינן לקיום התנאי לקיימו, ויש תנאי דאינו מתבטל אלא בביטול התנאי, דלדבריהם קשה בדברי הרמב"ם פ"ט שם דכתב "והרי היא מגורשת", וכן בפ"ח שם אמאי צריכה חליצה [והוצרכו לדחוק דהוא משום דזה גופא הוי ספק אי בעינן להביטול בפועל] וכמוש"כ שם.

וכן פשטות דברי הרהמ"ג לא משמע דמיירי בב' מקרי תנאי, אכן למש"כ מבואר דבכל תנאי איכא הנך תרתי, דכונת המתנה להתנות דקיום ההיתר יהא תלוי בקיום התנאי, וביטול הדבר יהא תלוי בביטול התנאי בפועל, אלא דלהצד דקיום התנאי, תלוי הוא, דבתנאי דבידה לקיימו מיד כונתו דתוכל להנשא מיד אם רק תקיים התנאי גם אח"כ, ובתנאי דתלוי בזמן כונתו דיהא תלוי קיום ההיתר עד קיום התנאי בפועל, אבל בכל תנאי איכא הנך תרתי, דקיום ההיתר תלוי בקיום בקיום התנאי, וביטול החפצא דהגירושין תלוי בביטול התנאי וכמושנ"ת.