תלמיד בישיבה
הובא בגמ' ב"ק (פז, א וכן בקידושין לא, א) שיטת רבי יהודה דסומא פטור מן המצוות. ובתוס' (ד"ה וכן) מפרש דאע"ג דמה"ת פטור, מ"מ חייב מדרבנן.
ומקשה ה'טורי אבן' (מגילה כד, א ד"ה אינו) "היכא אפשר לחייבו מדרבנן, דהא כל מילי דרבנן אסמכוהו על לאו דלא תסור א"נ אשאל אביך ויגדך . . והא לא שייך אלא מאן דאיתא במצוות מה"ת ומוזהר בלאו דלא תסור ובשאל אביך, אבל מאן דפטור מכל מצוות האמורות בתורה לא רמי חיובי לשמוע דברי חכמים ותקנותיהן, ולא רמי רחמנא אגידה דרבנן עלי', הואיל ואינו מצוה על עיקר ושורש דהני קראי גופייהו".
וממשיך שם "ואפ"ל דהא דר"י פוטר סומא מכל המצוות מה"ת, אינו אלא ממצות עשה דהוי בקום ועשה, אבל במצות ל"ת חייב מה"ת, א"כ חל עליו תקנת חכמים שהרי מוזהר על לאו דלא תסור". אך אין הדבר פשוט כ"כ, דהא יש כו"כ המבארים שיטת ר"י דפטור גם בל"ת (ראה הנסמן ב'ספר המפתח' - הוצאת פרנקל - ב"ק שם).
ו'ביד דוד' (ב"ק שם) מפרש, דדעת הרמב"ן היא דהקרא דלא תסור הוה רק אסמכתא, וא"כ אפשר דזהו שיטת התוס' דמחייבו מדרבנן. אבל המעיין בדברי הרמב"ן (ספר המצוות שרש ראשון) ימצא, דמי שהוא פטור מכל המצוות שבתורה ה"ה פטור גם לשמוע לדברי חכמים, וז"ל: "כשהשביע משה את ישראל אמר להם, הוו יודעים שלא על דעתכם אני משביע אתכם, אלא על דעתי ועל דעת המקום . . אין לי אלא מצוות שנצטוו בסיני מצוות העתידות להתחדש כגון מקרא מגילה מנין, כלומר מנין שהשביען משה עליהן על דעתו ועל דעת המקום, ת"ל קיימו וקבלו, קיימו מה שקבלו עליהם כבר, ה"ז דבר מפורש שקריאת המגילה מקובלת מסיני כשאר מצוות", ע"כ. וא"כ סומא הפטור מהשבועה על כל המצוות ה"ה פטור גם על השבועה של מצות דרבנן, ואיך מחוייב הוא מדרבנן.
וראה בספר 'חקרי לב' (או"ח ח"א דף קכט) דמפרש "דכיון דפטור דסומא אינו מפורש בכתוב כ"א בגזירה שוה . . וכי קבעי לפטור עצמו אינו אלא מכח לאו דלא תסור, ובתושבע"פ דנמסר לחכמים בא פיטורו, וכיון שהם באים לפוטרו בתושבע"פ ומכח לאו דלא תסור, שעיקרו לתורה שבעל פה, הוא בא גם לחייבו, דאי לא ישמע להם לא ימצא פטור לעצמו גם מד"ת".
ונראה לבאר באו"א - ע"פ המבואר בקו"ש (קונטרס דברי סופרים סימן א' סעיף טז) דמפרש (בשיטת הרמב"ן, ואח"כ דוחהו, אבל מ"מ בנוגע לענינו שפיר יכולים לפרש) דזה שלפני מ"ת היו ישראל מחוייבין לשמוע לדברי מרע"ה, הוא לפי דכל מה שציוו חכמים אנו יודעין שכן הוא רצון ה', ודבר זה - לעשות רצונו - כל באי עולם מצווין ועומדין, והיינו דאע"פ שאין ציווי לשמוע לחכמים, מ"מ מכיון שהם תיקנו ואנו יודעין דהסכימה דעתן לדעת המקום, נמצא דכן הוא רצון ה', וע"כ מחוייבים לשמוע לדבריהם, עיי"ש שמאריך בזה ובהמסתעף. ועד"ז שפיר יכולים למימר בדין סומא.
ויש להוסיף בזה עפ"י מה שביאר הרבי בכמה מקומות, שגם לפני מ"ת היו מצווים על כו"כ דברים שהשכל מכריח אותן, וכמו במצוות דינין, שאין בו פרטים איך להקים ב"ד וכו', ומ"מ הבי"ד שעשו בסדום היה הפך השכל וע"כ קבלו עונש על זה. ועד"ז י"ל בעניננו, דדבר מובן הוא בשכל [וע"ד דאל"כ איש את רעהו חיים בלעו], וע"כ מחויבים לשמוע לדבריהם. וע"כ הסומא - אף דפטור מכל מצוות שבתורה - מ"מ חייב לשמוע לדברי חכמים, וע"כ שפיר יכולים לחייבו בכל המצוות מדרבנן*.
*) ראה לקו"ש חל"ח ע' 28 ואילך ובהערה 34, ובמורה נבוכים ח"ג פי"ז. ובס' חסידים סי' קנג ועוד. המערכת.
Download PDF