בקידושין דף לא ע"ב "ת"ר איזהו מורא ואיזהו כיבוד, לא עומד במקומו ולא יושב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריעו".

ופרש"י ולא מכריעו: "אם היה אביו וחכם אחר חלוקין בדבר הלכה לא יאמר נראין דברי פלוני".

ועפ"ז יש להקשות על הרמב"ם בהלכות שחיטה פרק יא הלכה יו"ד שכתב: "יש מקומות... ואבא מרי מן האוסרין ~ ואני מן המתירין...". ולכאורה יש להקשות איך חלק הרמב"ם אדברי אביו? (רמב"ם לעם שם).

ואולי יש לומר שכמו שמצינו במקום אחר ששואלין על הטור, איך חלק על אביו (הרא"ש) בכמה מקומות ומתרצים בשני אופנים: א) דהיינו דוקא כשאומר כן בלי ראיה מוכרחת ~ אמרינן ולא מכריעו ~ אבל כשיש לו ראיה מורכחת אזי אין הוא מכריע אלא הדין תורה מכריע (פרישה יו"ד סי' רמ אות ג'). ב) שאמרינן "ולא מכריעו" אלא בפניו אבל שלא בפניו יכול להכריע שלא כדברי אביו (ט"ז סי' רמ סי' ב' אות ג') ואולי אפשר לומר גם הכא שהרמב"ם חולק אדברי אביו באחד משני אופנים הנ"ל.

ועפ"ז אולי אפשר לתרץ ג"כ קושיית רצ"ה ברלין בגמרא על אתר שכתב וז"ל והוא תמוה דהרי בעירובין דף לב, שמלבד שחלק רבי על דברי אביו בכמה מקומות, עוד אמר נראין דברי מדברי אבא וכ"ש מצינו בש"ס לחלוק על אביו ורבו עכ"ל. ויש לומר שזהו כהנ"ל שהיה לו ראיה מוכרחת או שלא היה בפניו (וכמ"ש בביאור הגר"א סי' רמ סעי' ב' אות ג').

ב. בגליון ד' (תרחצ) הבאתי מ"ש בשו"ע אדה"ז הל' ציצית (סימן יא, סעיף לה) שאין לעשות ב' נקבים בט"ג אלא בט"ק "כדי שלא יהא נראה לכל ומתחזי כיוהרא".

ושאלתי איך זה יתאים עם מש"כ לפנ"ז (סימן ח, סעיף ח) שצריך ללבוש את הט"ק על בגדיו כדי שתמיד יראוהו ויזכור המצוות. ויש להעיר שאמנם בהשוואות מוסיף אחרי התיבות "בט"ק" ~ "שמתחת למדיו". וא"כ קושיא מעיקרא ליתא.