בב"ק דף ז, ב "איתיביה . . היו לו בינונית וזיבורית נזקין ובע"ח בבינונית". ובהמשך (ח, א) מביאה הגמ' "מדקתני אחריתי בינונית וזיבורית . . ב"ח וכתובת אשה בזיבורית". ומתרצת הגמ' (תי' האחרון) "רבינא אמר בדעולא פליגי דאמר עולא דבר תורה ב"ח בזיבורית . . ומה טעם אמרו ב"ח בבינונית כדי שלא תנעול דלת בפני לוין, מר אית ליה תקנתא דעולא ומר לית ליה תקנתא דעולא".

ובגיטין דף מט: "תניא אמר ר"ש . . מפני מה אמרו ב"ח בבינונית, כדי שלא יראה אדם לחבירו שדה נאה ודירה נאה ויאמר אקפוץ ואלונו כדי שאגבנו בחובי, לפיכך אמרו ב"ח בבינונית. אלא מעתה יהא בזיבורית א"כ אתה נועל דלת בפני לוין".

והנה בב"ק (שם), דהיתה לו רק בינונית וזיבורית, נחלקו התוס' והראב"ד, אם שייך החשש ד'שמא יקפוץ' הגם שרק דידיה דלוה עידית היא ולעלמא היא רק בינונית. דהתוס' סובר דגם כאן שייך חשש זה, וז"ל (בתוד"ה "מר לית לי" כו'): "דשייך כאן טעמא דאמר בהניזקין (גיטין מט:) מפני מה ב"ח אין דינו בעידית כדי שלא יראה...". עכ"ל. והראב"ד סובר דאין זה שייך כאן (בהיתה לו רק בינונית וזיבורית), וז"ל: "הילכך אע"פ שזו הבינונית נעשה אצלו עידית, גובה ממנו, שאין שייך כאן כדי שלא יקפוץ ויגבנו שהרי עידית כזו מצויים הרבה בעולם, ואדינא מוקמינן לה". עכ"ל.

ולכאורה צריך להבין בתוס' זה שכ' דשייך כאן חשש זה. שהרי כיון דלעלמא בינונית הוא, למה יקפוץ המלוה בעבור שדה כזו, וכמו שכתב הראב"ד ש"עידית כזו מצויים הרבה בעולם"?

אמנם לכאורה זה מוכרח גם מהגמ' בגיטין (שם), דאחר שהסבירה הגמ' אמאי ב"ח דינו בבינונית, ממשיכה הגמ' לשאול "אלא מעתה יהא בזיבורית" (מטעם ד'שמא יקפוץ'), שמזה משמע שגם בבינונית יש לחשוש ל'שמא יקפוץ'. ועוד שגם מצריכה לזה התקנה ד'לא תנעול', ונמצא חסר ביאור גם בגמ' לכאורה?

ואוי"ל, דשמא יקפוץ, אינו רק חשש משום אנשים כאלו שמחפשים להשיג עידית ברמאות. אלא יתירה מזו, גם חששו - שלא לתת אפשרות לאלו שירצו לנקום ולהרע באנשים דחוקים למעות, שיש להם חשבון אתם לשעבר, להוציא הטוב והעידית שלהם. והואיל ובמקרה כזה (שדחוק למעות), יש באפשרות המלוה להתנהג כך, לכן דאגו חכמים שלא לתת להם עדית כלל בגביית חובם.

אבל להראב"ד שסובר שהטעם דשמא יקפוץ אינו שייך בבינונית "דבעלמא מצוי' היא", עדיין צ"ל שאלה זו של הגמ' - והצטרכותה להגיע לתקנת 'לא תנעול'. וצ"ע.