בגמרא שבת ד, ב: "הא איתמר עלה רב ושמואל דאמרי תרוויהו לא מחייב רבי אלא ברה"י מקורה דאמרינן ביתא כמאן דמליא דמיא אבל שאינו מקורה לא. וכ"ת ה"נ במקורה התינח ברה"י מקורה ברה"ר מקורה מי מחייב וכו'. לפי שאינו דומה לדגלי מדבר". עיי"ש.

וברש"י ד"ה 'כמאן דמליא: דבר הסתום מכל צד הוי כמלא חפצים עד גגו דאין אוירו חשוב אויר וכו' הויא כמונח ע"כ. ויש להבין אריכות לשונו של רש"י במ"ש כמלא חפצים ואין אוירו חשוב אויר וכו' ובפרט שמצינו לשונות אחרים ברש"י בשאר מקומות כמו שאביא לקמן.

והנה רש"י לקמן צז, א בביאור ענין כמאן דמלי כתב: "מתוך שהוא חשך ומלא הבלא", וכבר עמדו בזה האחרונים על שינוי הלשון, ועיין פנ"י בדף צז שרצה להסביר את דברי רש"י, דשם בדף צז הדיון הוא רק לענין הנחה היינו שתהא כמי שמונח ולזה סגי חושך והבלא אבל כאן בדף ה, א דבעינן שיתהווה מזה, דביתא כמאן דמלי שתהא מקום ד' על ד' בענין שתהא נחשבת שהיו מקום מלא חפצים עד גגו. ע"ש.

והנה השפ"א הקשה על הסוגיא דלפי דברי רש"י דבעינן שיהא "סתום מכל צד" בכדי לומר ביתא כמאן דמליא ומשמע מזה דאפילו ברה"י אם אינו סתום מכל צד לא אמרינן כמאן דמליא, איך סברה הגמרא לומר במתניתין שאיירי במקורה, ומקשה ע"ז ברה"ר מקורה מי מחייב, הא אם הי' מחייב ברה"ר מקורה הי' אתי שפיר, הרי אינו "סתום מכל צד" ואיך נאמר "כמאן דמליא", ותירץ השפ"א דהא דאמרו כמאן דמליא מצריכינן "סתום מכל צד", הוא דוקא לענין לעשות מונח, היינו דבלי כמאן דמליא אין כאן הנחה משא"כ היכא דכבר מונח כמו במתניתין דמונח ביד האדם רק דבעינן שתהא נחשבת הנחה זו כמקום ד', אז לא בעינן "כמאן דמליא" בדרגא דסתום מכל צד, ומהני אפילו במקורה בלי מחיצות, וא"ש מה שמקשה הגמרא רק מזה דלא הוי רה"ר מפני שאינה דומה לדגלי מדבר. והוא בעצמו מקשה ע"ז וכתב: "אבל באמת אין זה נכון בעיני דמקורה בלבד אין בו תועלת כיון דעיקר הטעם הוא משום דביתא כמאן דמליא ובלי מחיצות לא שייך לומר כמאן דמליא".

ומצאתי בשו"ת אגרות משה או"ח סי' קלט שג"כ מקשה כנ"ל על זה דבגמרא יש סברא לומר דברה"ר נאמר כמאן דמליא, וקושיתו מבוססת על זה שרצה לפרש דלא אמרינן ביתא כמאן דמליא, רק אם יש קירוי ומחיצות ביחד כנ"ל. והוא מפרק לה, דאה"נ דהגמרא הי' יכולה להקשות כן, רק דעדיפא מיני' קא מקשה, ובפרט שזה מימרא מפורשת, וא"כ בודאי עדיף להקשות מזה. ושם מכריח ענין זה דאף אם נימא כמאן דמליא במקורה בלי מחיצות, לא שייך לומר כן ברה"ר, דמאחר דביתא כמאן דמליא פירושו לפי רש"י שהוא כמלא חפצים עד גגו דאין אוירו חשוב אויר איך שייך לומר שהוא רה"ר, ואין שייך לחייבו בדברים הסותרים, דאם נימא דנחשב כמקום ד' משום דהיא "כמלא חפצים ואין בו אויר", אין שייך להחשיבו רה"ר, ואם נאמר דבאמת היא רה"ר מפני דאין שם חפצים ויש שם אויר, איך אומרים שנחשב הנחה במקום ד'. ומזה הכריח, דע"כ הקושיא מדגלי מדבר עדיפא, ומשו"ה מקשה מיני' אבל באמת אין מקום להו"א זו מכמה טעמים ולמסקנת הענין הוא מוכיח דאין לומר כמאן דמליא רק אם יש קירוי ומחיצות ע"ש.

והנה מצינו הענין ד"כמאן דמליא דמי" במקומות שונים כדלהלן: בדף צט, ב, בנוגע לכותל גבוה י' ואינו רחב ד' והוא ברה"ר ומוקף לכרמלית ואמרינן שם או דלמא כיון דעשאו רה"י כמאן דמלי דמיא, וברש"י שם: "והוי אצל ראשו כארעא סמיכתא כל החלל", ע"כ. ר"ל ונקרא כאן מקום ד'. הרי מצינו גדר של כמאן דמלי בחצר שאינו סתום וגדרה אינה ממש כמו בית רק נקראת "ארעא סמיכתא".

והגרע"א בגליון הש"ס מציין לסוגיית הגמרא בעירובין דף עו, ושם איירי אודות בית דאמר רב נחמן חלון שבין ב' בתים אפילו למעלה מעשרה, אם רצו מערבין משום דביתא כמאן דמליא, ורש"י מפרש שם דאם כמאן דמליא אז אינו גבוה עשרה, והגמרא שם בעי אי אמרינן כמאן דמלי גם באמצע הבית, היינו כשרוצין לערב בין בית ועליה והפתח הוא באמצע, ומסיק דבכל אופן אמרינן כמאן דמלי. ואולי לזה כיוון הגרע"א בציונו, דלפי הבנת הענין בשבת לא הי' מקום לשאלת הגמרא בעירובין, דמאחר דהבית מלא חפצים ואין בו אויר הרי אין כאן עשרה. ובאמת יש להעיר דרש"י שם לא פירש כ"א שמאחר דכמאן דמליא דמי הוי כאינו גבוה עשרה, ותו לא. ואגב באגרות משה הנ"ל כתב, דלשיטתו דלא אמרינן כמאן דמלי א"כ בנדון דהגמרא בעירובין לא יהא הדין דכמאן דמלי רק אם יש קרוי ומחיצות דהויא סתום ועי"ש שכתב דזה חידוש לדינא.

בעירובין לב, ב בנוגע הדין דהוא ועירובו במקום אחד, דאמרינן שם דאם נתן העירוב באילן למעלה מעשרה טפחים, אין ערובו עירוב. ואמר רבא שם דאם האילן היה תוך עיבורה של עיר, אפילו אם הניח העירוב למעלה מעשרה (והוא נתכוין לשבות למטה) הויא עירוב, דאמרינן מתא כמאן דמליא דמי. ורש"י מפרש שם דמתא מתוך שהיא מוקפת ישוב מחיצות ואינה מגולה חזינא לה כמאן דמליא עפרא, והוי כמאן דנתכוין לשבות למעלה מעשרה. ומסיק שם רש"י דכ"ז לענין עירוב, אבל ודאי שאסור ליקח העירוב מן האילן למקומו למטה ברה"ר, דזה הויא הוצאה רק דהויא כמאן דהוא ועירובו במקום אחד, עיי"ש.

היוצא מכל הנ"ל דיש כמה גדרים בנוגע "כמאן דמליא", א. מלא חפצים ואין אוירו אויר, ב. חשך והבלא, ג. ארעא סמיכתא, ד. אינו גבוה עשרה, ה. אינו מגולה ומלא עפר. גם יוצא מהנ"ל דאינו מוכרח לומר דמאחר דאמרינן כמאן דמלי שתהא כמאן דמלי לכל ענין, כמו שמצינו דלענין הוא ועירובו נקרא במקום אחד, ומ"מ לענין שבת ודאי דהויא הוצאה. ובזה אפשר לתרץ קושיית הגרמ"פ דאיך הי' הו"א בסוגיין לומר כמאן דמלי ברה"ר, מאחר שהיא מלאה חפצים ואין לה אויר איך תהא רה"ר, ואפשר לומר דשייך לומר מלא חפצים, ואין לה אויר בנוגע לדין דע"ד ובנוגע להנחה ומ"מ ודאי אין זה מפקיע המציאות שהיא רה"ר כמו בעירובין לב, ב.

והנה מאחר שמצינו כל הדברים הנ"ל בכמאן דמליא, יש גם לתרץ הסוגיא לפי המהלך של השפ"א, ולא תהי' מופרכת ממה שדחה הוא בעצמו הסברא. והיינו דהא דמשמע מהגמרא דברה"ר מקורה אמרינן כמאן דמליא, היינו משום דאינו מגולה, כמו דמצינו בעירובין, והיינו דאינו ה"כמאן דמילא" דרה"י דשם היא גדר של "מלא חפצים" ואין אוירה חשיב אויר. משא"כ ברה"ר היא גדר של מלא עפרא או ארעא סמיכתא כמו שמצינו בשאר מקומות. ויכולים לומר כמו שביאר השפ"א דבנדון של המשנה שמונח בידו, וא"כ כבר יש הנחה רק דצריכין שיהי' דע"ד ולזה סגי ב"כמאן דמליא" של ארעא סמיכתא או מלא עפרא. ומאחר שיש קירוי לרה"ר אז אינה מקום מגולה, שייך כמאן דמליא, משא"כ בסוגין דאין כאן הנחה לא סגי דמלא עפרא רק צריכין "מלא חפצים" וכו'.

ויש להוסיף דמלבד הבעיא של ביתא כמאן דמליא דצריכין לפעול הנחה ע"ג קרקע יש לדון, דהגרעק"א הקשה דאפילו אם נימא קלוטה וכמונח ע"ג קרקע, מ"מ ה"ה נתגלגל ומה מהני כמאן דמליא דקלוטה פועל שיהי' על הארץ, אבל עדיין הוא מתגלגל על הארץ, ואפשר לומר דלהכי האריך רש"י כ"כ, לכתוב "מלא חפצים ואין אוירו חשיב אויר להדגיש דלא רק שהוא על הארץ אלא הוא מונח באופן דאין מקום שתתגלגל מפני שהוא מלא חפצים, וא"א לשום דבר להתגלגל במקום מלא חפצים ומשו"ה לא סגי במ"ש לקמן דף צז "חשך ומלא הבלא" דבזה עדיין יכול להתגלגל. וזהו מה שכתב ואין אוירו חשיב אויר, היינו דאין כאן אויר שבה היא מתגלגלת, וא"ש.

וכ"ז הוא בנוגע לזורק. אבל במתניתין דכבר מונח בידו ואין כאן ענין של קלוטה, ובודאי אין כאן ענין של נתגלגל לא צריכים לכמאן דמליא של "מלא חפצים" וכו', וסגי בכמאן דמליא של "מלא עפרא" וכו'.

ובהכי נתיישב כל הקושיות שהבאנו מהפנ"י והרשב"א ומהאג"מ. ואגב לפי מ"ש אינו מוכרח חידושו של האג"מ לומר דהסוגיא בעירובין בנוגע חלון היא רק אם יש קירוי ומחיצות דאפ"ל דסגי במחיצות, ובודאי דסגי אם יש מחיצות עשרה וקירוי למעלה מזה ואמרינן גוד אסיק, דאע"פ שאינו סתום סגי כמ"ש, ויש לעיין בזה.