תלמיד בישיבה
א. איתא בגמ' (קידושין ד, א) "גופא, ויצאה חנם - אלו ימי בגרות, אין כסף - אלו ימי נערות . .מתקיף לה מר בר רב אשי: ולאו ק"ו הוא, ומה סימנין שאין מוציאין מרשות אב מוציאין מרשות אדון, בגרות שמוציאה מרשות אב אינו דין שמוציאה מרשות אדון".
וכתבו התוס' (ד"ה ובגרות), וז"ל "וא"ת מיתת האב תוכיח שמוציאה מרשות האב ואינה מוציאה מרשות אדון, אף אני אביא (בגרות), וי"ל דאיכא למיפרך מה למיתת האב שכן לא נשתנה הגוף תאמר בבגרות שנשתנה הגוף", עכ"ל.
והקשה ה'עצמות יוסף' וז"ל "וקשה, דהא מאי דלא קיי"ל דמיתת האב מוציאה מרשות האדון מהך ק"ו גופי' הוא, משום דאיכא למיפרך מה לסימנים שכן נשתנה הגוף וכדאיתא לקמן טז, וכיון דהתוס' אכתי לא סלקי אדעתייהו הך פירכא איך עשו ממנו יוכיח דאדרבה נקשה ונאמר דהיא גופא תיתי בק"ו".
ותירץ, וז"ל "ונראה דמאי דעביד ק"ו בגמ' לבגר ואיילונית אינו חשוב כ"כ, כיון דבבגר ליכא כ"כ שינוי כמו סימנין וכבר עלה על דעת אביי לומר לא נצרכה אלא לבגר דאיילונית וכו', והוו סלקי התוס' אדעתייהו דטעמא דמיתת האב לא אתא בק"ו הוא משום דאיכא למיפרך מה לסימנין שכן נעשות ברשות האדון משא"כ מיתת האב שאין סברא לומר שמה שנעשה בבית אבי' יוציאה מרשות האדון . . והיו סבורים התוס' דכך הוא הבגרות עם שנעשית ברשות האדון כמו מיתת האב שנעשה בבית אבי', ולכך הקשו מיתת האב תוכיח בחשבם שאין עוד פירכא אחרת למיתת האב ודמי קצת לבגר איילונית, וחידשו התוס' הפירכא והשתא גם טעמא דמיתת האב תליא בכך, וק"ל".
ובאמת דבריו צ"ב שמדמה בגרות למיתת האב ששניהם נעשים מחוץ לרשות האדון משא"כ סימנים, והרי לכאורה בגרות ה"ה ג"כ שינוי בגופה כמו סימנים, ואי"ז סיבה חיצונית כמו מיתת האב. גם צ"ב במה שמתחיל דבריו ש"בבגר ליכא שינוי כ"כ כמו בסימנים", ואיך זה נוגע להמשך דבריו.
ב. ובקובץ שיעורים (סי"ז) כתב לפרש דברי התוס', ע"פ החקירה הידועה בגדר יציאה דבגרות די"ל בב' אופנים:
א) שיש לאב בעלות עולמית על בתו, אלא שבזמן הבגרות עשתה התורה הפקעה חדשה והוציאה בתו מרשותו.
ב) שמתחילה יש לאב רק בעלות מוגבלת עד זמן הבגרות, וכותב הקוב"ש שהתוס' סוברים כצד הא', והדמיון בין מיתת האב לבוגרת הוא שכמו שאצל האב יש קנין בה לעולם, אלא שבאה מיתתו והפקיעה אותה מרשותו, כמו"כ לגבי בגרות, שהאב יש לו רשות עלי' לעולם, אלא שבאה בגרות והפקיע אותה מרשותה.
ואולי אפ"ל שכך היתה כוונת העצמ"י, שיסוד קושייתו היתה שאם לא היו יודעים שהטעם ליציאת נערה הוא מחמת שינוי הגוף שנעשית ע"י סימנים, היינו אומרים שיוצאת במיתת האב ג"כ, ולזה עכצ"ל שתוס' ידעו בההו"א מהסברא ש"מה למיתת האב שלא נשתנה הגוף", ולזה צריכים ביאור מה נשתנה בין ההו"א למסקנת התוס', וע"ז בא לבאר שתוס' סוברים בההו"א שלעולם אין יציאתה תלויה בסימנים כלל, כמו שרואים שבבגרות ליכא שינוי כ"כ ואעפ"כ יוצאה. אלא עכצ"ל שזה תלוי בהפקעת רשותה שע"י התורה, וא"כ כמו שבמיתת האב, הרי התורה מפקיע רשותו רק אם היא ברשות האב, אבל אם היתה נמכרת קודם למיתתו אזי נשארת אצל האדון, כמו"כ י"ל בבגרות, שהתורה הפקיעה רשותה מאבי' רק אם היא ברשות אבי', אבל אם מכר אותה קודם לכן, נשארת ברשות האדון, ואין התורה מפקיעה אותה ממנו.
וע"ז בא תירוץ התוס' שאע"פ שבמיתת האב לא הפקיעה אותה התורה מאדונה, הרי אין להוכיח מזה לגבי בגרות, שהרי י"ל שהפקעת התורה תלויה בזמן שמביאה סימנים ונשתנה הגוף וה"ה אפי' אם לא היתה נמצאת ברשות אבי'.
ג. כל הנ"ל הוא להצד שיש לאב בעלות עולמית בבתו עד שבא בגרות ומפקיר בעלותו, והקוב"ש הוכיח שמוכרחים לומר כן בתוס', עיי"ש. אבל באמת י"ל שאין הכרח לפרש כנ"ל, ובפרט שאינו נראה כ"כ בלשון העצמ"י, ולכן י"ל שלעולם יש לאב בעלות מוגבלת על בתו, וההו"א ומסקנת התוס' חולקים בנקודה אחרת, וכדלקמן.
מצינו מחלוקת הראשונים בדעת רב שהאיילונית הויא גדולה למפרע כשנעשית בת עשרים, ונחלקו הראשונים מאיזה זמן נעשה גדולה, שרש"י סובר[1] שנעשית גדולה למפרע משנת י"ב, ושאר הראשונים (רשב"א, ריטב"א ועוד) כאן סוברים שנעשה גדולה מי"ב ומחצה, ובביאור המחלוקת נראה לפרש שזה תלוי על מהי הנקודה הפועלת דין בגרות, שלפי רש"י י"ל שדין הבגרות נפעל ע"י הסימנים, שיש לה שינוי בגופה כשהיא בת י"ב כשנולדים לה סימני נערות, ולאחר חצי שנה אומרים שעכשיו נשתנה גופה עדי כדי כך שנעשה בוגרת. ולכן, באיילונית שלא היו לה סימני נערות מעולם, י"ל שנעשית בוגרת מי"ב, שהרי מה טעם יש להמתין עוד מחצית שנה, שהרי בלאו הכי אין לה סימני נערות כל עיקר.
משא"כ לשיטת הרשב"א ושאר ראשונים, נעשה בגרות בי"ב ומחצה מפני שדין בגרות הוא דבר הבא מצד הזמן, שהדין הוא שבשנת י"ב ומחצה נעשה בגרות ממילא, ואי"ז תלוי כלל בדברים שבגופה, אלא כל כולו בזמן, ולכן אף באילונית יש להמתין ג"כ עד י"ב ומחצה.
ולכאורה אפ"ל שלזה נתכוון העצמ"י, שבתחילה רצה לפרש שאין יציאת הבוגרת תלויה בסימנים כלל, שהרי ליכא שינוי כ"כ, אלא שיוצאה בזמן הבגרות. וזהו הדמיון למיתת האב, שכמו שמיתת האב היא סיבה חיצונית ולכן אי"ז פועל עלי' כשנמצאת ברשות אחרת, כמו"כ בבגרות, שזהו רק סיבה חיצונית, שלא נשתנה בה שום דבר אלא שעכשיו הוא הזמן שנעשה בגרות. ולכן י"ל שרק לאבי' יש בעלות מוגבלת עד זמן הזה של בגרות, אבל מנ"ל שכ"ה גם אצל האדון, שיש דבר שמחוץ שיפקיר אותה מרשותו. וע"ז בא תירוץ התוס' שבאמת אין זה רק סיבה חיצונית, שהרי סוכ"ס נשתנה גופה, ולכן אין לדמות זה למיתת האב.
[1]) יבמות פ, א ד"ה א"ל אביי.
Download PDF