בגליון הקודם [תתל] (בעמ' 42) כתב הרב ח.ג.ש. דנראה דהרבי למד כפי' הגר"א בלישנא קלילא (דמפרש, דהתנא משמיט תיבת "את" והי' צ"ל "חב את המזיק"), ולא כפי' הפשוט שמשמיט ב' יודין של תיבת חייב. דבלקו"ש חט"ו ע' 396-397 אמר הרבי (בנוגע לכפל שמות השבטים לברכה יתירה) "דער סדר הלימוד אין א"י איז בתוכן וסגנון קצר, ניט מיט קיין אריכות השקו"ט אין תוכן הענין און ניט מיט קיין אריכות הלשון (און ווי די גמ' זאגט "האי תנא ירושלמי הוא דתני לישנא קלילא). שמזה משמע דלמ"ד כהגר"א.

והנה לבד מה שהפי' הפשוט בגמרא הוא, דלישנא קלילא הוא השמטת היודין, הנה הצ"צ בשו"ת אבה"ע (סי' רי"ט) מביא הגמ' כמה פעמים בנוגע לגיטין, וז"ל "ועי' בב"ק דף ו' ע"ב חב חייב מיבעי לי' עי' תוס' שם, ומתרץ לישנא קלילא נקט. אלמא דבלישנא קלילא שייך להשמיט הרגש היוד...". ועד"ז בסי' רלו, רמא, תיט, וכן בסי' רנג באריכות, וז"ל "בגמרא פ"ק דב"ק (דף ו ע"ב) אמתניתין כשהזיק חב המזיק לשלם חייב המזיק מבעי ליה. אר"י אמר רב האי תנא ירושלמי הוא דתני לישנא קלילא וע"ש בתוספות. ובערוך ערך קל (השני) דתני לישנא קלילא טוב מעט בצדקה תרגום טב קליל בצדקתא. יוקח נא מעט מים תרגום ירושלמי קליל מיא עכ"ל א"כ פי' לישנא קלילא שממעט בהלשון ולכן שונה על חייב חב. ובדניאל סי' א' וחיבתם את ראשי למלך. וביחזקאל סי' י"ח ז' חבולתו חוב ישיב. וכבר חילקו התוספות בין לשון אין חבין לאדם שנמשך מענין חוב אין שייך בו יוד. אבל חייב צ"ל בו יוד כמ"ש בדניאל כנ"ל ואעפ"כ הירושלמי מדלג היוד למעט הלשון" עכ"ל.

ולכן קשה לומר שהרבי לא למד כהצ"צ ובפרט שהצ"צ מביא זה בנוגע לפס"ד בנוגע לגיטין.

ובהשיחה שם אפ"ל, דמשמע דהרבי אומר "און ווי די גמרא זאגט האי תנא ירושלמי דתנא לישנא קלילא", הוא רק ראי' ל"ניט קיין אריכות הלשון". וזה לא ראי' לזה שהירושלמי הוא "ניט מיט קיין אריכות השקו"ט אין תוכן הענין" (שע"ז אי"צ ראי' וכן אי"ז ראי'). והשיחה מתאימה לפי' הפשוט שהצ"צ למד.