בגמ' מסכת פסחים ו, א. א"ר יהודה אמר רב: המוצא חמץ בביתו ביום טוב ~ כופה עליו את הכלי. אמר רבא: אם של הקדש הוא אינו צריך מאי טעמא מיבדל בדילי מיניה. ואמר רב יהודה אמר רב: חמצו של נכרי עושה לו (בחול המועד) מחיצה עשרה טפחים משום היכר ואם של הקדש הוא אינו צריך מאי טעמא מיבדל בדילי אינשי מיניה.

וכתב רש"י בד"ה חמצו של נכרי "ומיהו ההוא דלעיל ~ לא אפשר לו במחיצה".

וראיתי בספר שמירת שבת כהלכתה מהדורת תשל"ט פרק כד סל"א שכתב "מחיצה שאין בה כל התנאים האלה (שמפרט שם לפנ"ז בספר הנ"ל) מותר להעמידה בשבת, שהרי אין בכחה להתיר דבר".

והעיר שם:

וצריך עיון מהא דאיתא בסימן ת"מ [א"י שהניח חמץ בבית ישראל בלא רשותו כופה עליו את הכלי] ובמשנה ברורה ס"ק י"ג וי"ד, כי מה באה המחיצה להתיר הלא אינה אלא להיכר שלא יאכל מן החמץ והרי זה ככסוי בעלמא, ואולי מכיון שחז"ל חייבו ~ נקרא בא להתיר. והוסיף שם ששמע מהגרש"ז אוירבעך ז"ל דכיון שרק בשבת ויום טוב סגי בכסוי ואילו בחול המועד בעינן דוקא מחיצא ולא סגי בכסוי ולכן נקרא שפיר בשם מחיצה מתרת.

אמנם בשו"ע אדמה"ז שם סימן ת"מ ס"ה כתב, וזל"ק:

"ואם הלך משם הנכרי והניח חמצו בבית ישראל שלא מדעתו ואין הישראל רוצה להתגרות עם הנכרי להשליך חמצו מן ביתו לרשות הרבים צריך שיעשה לפניו מחיצה גבוה י' טפחים כדי שיהיה לו היכר ולא ישכח על איסור חמץ ולא יבוא להסתפק ממנו וצריך שתהא המחיצה עשויה מדבר קבוע ~ שחוסמת היא העוברים שם אבל לא מסדין וכיוצא בו כיון שיכולין לילך ולבא תחת הסדין, יש לחוש שמא יבוא להסתפק מן החמץ המונח שם, ואם הוא שבת או יום טוב ~ שאי אפשר לעשות מחיצה מדבר קבוע ~ יכפה עליו את הכלי עד הערב כדי שיהיה מכוסה מן העין ולא יבואו לאכול ממנו".

והוא כמ"ש רבינו בהל' שבת סי' שטו וזל"ק: "וכל זה במחיצת עראי ~ אבל מחיצה קבועה אסורה בכל ענין אפי' אינה נעשית אלא לצניעות בעלמא ואפילו להוסיף עליה תוספת קבוע אסור בכל ענין".

הרי בדברי רבינו מיושבת בפשטות שאלתו, מכיון שבנדו"ד צריך מחיצה קבועה ובשבת ויו"ט אסורה מחיצה קבועה בכל ענין, ואתי שפיר.