בקידושין דף ה' ע"א, "ומנין שאף בשטר והלא דין הוא ומה כסף שאינו מוציא מכניס שטר שמוציא אינו דין שמכניס, מה לכסף שכן פודין בו הקדשות ומעשר שני...".

ובחידושי הרשב"א כתב "פרש"י ז"ל אם כתב שטר על מעות אין הקדש פדוי דבעי' ונתן הכסף וקם לו. ואינו מחוור דבכה"ג אפילו אשה אינה מקודשת, דאילו האומר לאשה הרי את מקודשת לי במנה ומחייב אני עצמי לך בשטר באותו מנה אינה מקודשת דמנה אי"כ ושטר אי"כ, שהרי אינו מקדשה אלא במנה ומנה איננו כאן ובעינן כי יקח איש כלומר בכסף" עכ"ל. (כן הוא הנוסח בהוצאת מוסד הרב קוק, ובכמה הוצאות ליתא למלים אלו, וע"ש בהערה).

וצ"ב מה שמוסיף "ובעינן כי יקח איש כלומר בכסף", דהרי באמת אי"צ צריך כסף דוקא, דהלא האשה נקנית בשלש דרכים, ואי משום דרוצה לקדשה בכסף, א"כ פשיטא דבעי כסף (בכדי לקדשה בכסף) ולמה לי קרא? בסגנון אחר, הרי כפי הנראה מדברי הרשב"א החיסרון הוא משום דמנה אין כאן, היינו דאי"ז כסף, וא"כ האם צריכים פסוק לומר דקידושי כסף אין מועילים בלי כסף [דהרי לא בא לומר שקידושין צ"ל דוקא בכסף, כמובן]?

ויובן בהקדם מה דביארו המפרשים בשיטת הרשב"א, דהנה מבואר להלן (דף מז ע"ב), דהמקדש אשה בשטר חוב של אחרים, הנה אם נימא דהאשה סומכת דעתה שלא ימחול, אזי יהי' הדין דמקודשת. ומבואר מזה דשטר התחייבות באמת הוי כסף, דאל"כ גם שטר חוב של אחרים לא הי' מועיל, וא"כ צ"ב למה לא מהני בשטר חוב דידי'? ומבאר הרשב"א בחידושיו (לדף מז ע"ב) דזה שלא מועיל בשטר חוב דידי' הוא [לא משום שהתחייבות אינה כסף, כ"א] משום שהוא לא הוציא עדיין מרשותו שום דבר להכניסו ברשותה ואנן תרתי בעינן שיוציא מרשותו ויכניס ברשותה". והיינו דהיכא שצריכים דין של קנין כסף, לא מהני כשהכסף עדיין אגידא גבי הקונה, דאז לא חשיב מעשה דניתנת כסף, (ועי' קצה"ח סי' ל"ט סק"ח).

ועפ"ז אפשר לבאר מה דמוסיף הרשב"א מהפסוק דכי יקח, דהנה בלקו"ש חי"ט שיחה ג' לפר' תצא נת' בארוכה דיש חילוק בין ב' הלימודים לקידושי כסף, מכי יקח ומויצאה חנם, ובס"ג שם מבאר דאם לומדים קידושי כסף מ"כי יקח איש אשה" אזי מסתבר שהקידושין נפעלים ע"י פעולת נתינת הכסף שע"י הבעל [וזה פועל שהאשה קונה הכסף] עכתודה"ק.

ועפ"ז יובנו דברי הרשב"א, שכשמבאר הפסול בשטר התחייבות שלו, שהפסול בזה הוא משום שאגיד גבי' ואין כאן מעשה נתינת הכסף ע"י הבעל מביא ע"ז הפסוק דכי יקח איש דמזה לומדים דצ"ל נתינת הכסף מצד הבעל.

ולכאורה מבואר הדבר יותר, דהנה כפי שמובן בפשטות, שהרשב"א מביא הפסוק, לומר דצריכים כסף דוקא, א"כ אי"מ לכ' מה דמעתיק מהפסוק "כי יקח איש". דאם כוונתו להביא כל הפסוק הו"ל להעתיק "כי יקח איש אשה" כבגמ' דף ב' ע"א), ואם רוצה להביא בחלק מהפסוק שמלמדנו הדין כסף, הי' ראוי להביא מהפסוק רק המילים "כי יקח" כמו שרגיל כשמדובר בהדין דקיחה קיחה, ואין קיחה אלא בכסף? ולהנ"ל יומתק דמהמילים כי יקח איש לומדים שהפעולה צ"ל ע"י האיש וכנ"ל, וע"ז מוסיף "כלומר בכסף" דהיינו שבקידושי כסף צ"ל הענין דכסף מצד וע"י האיש.