דיוק בלשון הזוהר

בתו"א פרשה זו דף לח, ב (ביאור ד"ה רני ושמחי) כ' הלשון: והוא יכוננה עליון דהיינו כי ונחה עליו רוח ה' כו', והריחו כו', חוטמא דפרדשקין כו'.

ובשולי העמוד מביא: הערת כ"ק רבינו על "חוטמא דפרדשקין": זהר ח"ג קל, ב. רפט, א. ע"כ.

ובזוהר שם מבואר בענין ב' נוקבין דחוטמא, ז"א ועתיק, חיי וחיי דחיין, וממשיך בזוהר שם ביאור האמור גבי משיח ונחה עליו רוח ה', והריחו ביראת ה' כו'. ובמאמרי חסידות נתבאר ענין זוהר זה באריכות בסה"מ תקס"ט ע' רלד ואילך. אמרי בינה ח"ג דף קכ, א ואילך. מאמרי אדהאמ"צ דרושי חתונה ח"א ר"ע קכה ואילך. ועוד.

והנה בפירוש "בנוקבא דפרדשקא", ראיתי במפרשי הזוהר בשני אופנים: בהגהת "דרך אמת" (בזח"ג רפט, א) מפרש: "בנקב החלון", [ומוסיף: "וכבר ביארתיו לעיל בפרשת בראשית ובריש ספרא דצניעותא ע"ש". ולא עיינתי עדיין במקומות אלו]. אולם בהגהת ה"נצוצי אורות" (בזוהר שם) מפרש בשם הרמ"ז: "עמוד חלול כדתנן בספ"ו דאהלות".

אך צ"ב בלשון התו"א כאן "חוטמא דפרדשקין", כי הלא לפי ביאור הרמ"ז שזהו עמוד חלול (וכמדומה שזהו הפירוש הנפוץ יותר), וקאי על החלל שבתוך החוטם שדרכם עוברים השפעות החיין כו'. הרי הלשון צ"ל "פרדשקא דחוטמא" (או "פרדשקין דחוטמא", החללים שבחוטם), וכן יתכן הלשון "נוקבא דפרדשקא" (נקב החלל). אבל לשון התו"א כאן "חוטמא דפרדשקא" (החוטם של החלל) הוא קצת קשה ההבנה לפי"ז (כי החלל הוא בחוטם ולא להיפך).

ויש לעיין אם לשון "חוטמא דפרדשקא", יתאים לפי פירושים אחרים ב"פרדסקין". [ולא עיינתי עדיין במפרשי המשנה בספ"ו דאהלות, וגם בערוך (ומעריך) בערכו. ועי' ג"כ בשו"ע אדה"ז או"ח ס"מ בקו"א סק"א. וע"כ קשה להכנס כעת לפרטי הענין].

ובזוהר ח"ג דף קל, ב הלשון הוא: "האי חוטמא הוא פרדשקא דבי' נשיב כו'". ובדף רסב, א: "נפק רוחא לחד נוקבא דפרדשקא דחוטמא". דף רפט, א: "בהאי חוטמא בנוקבא דפרדשקא דבי' נשיב רוחא כו'". וכן במאמרי אדמו"ר האמצעי שראיתי עתה: שערי תשובה ג, ד: בחד נוקבא דפרדשקא. מאמרי אדהאמ"צ פ' ואתחנן ע' רי: ונק' תרין פרדשקא דנוקבא כו'.

הרי בכל המקומות, מתאים לפי' הרמ"ז דפרדסקא הוא עמוד חלל (וקאי בזוהר על החללים שבנקב החוטם, או הנקב שבחללים). ורק במקום אחד מצאתי בזוהר (ח"ג רצד, ב) הלשון: "עייל לנוקבא דחוטמא דפרדשקא" (בדיוק כלשון התו"א כאן "חוטמא דפרדשקא"). אולם גם במקום זה, בדפוס הראשון של הזוהר (מנטובה שי"ח) הלשון הוא: "עייל לנוקבא דפרדשקא" (בלי תיבת "חוטמא". ובמקומות רבים ראיתי אשר הזוהר דפוס מנטובה מדוייק יותר מזוהר שלפנינו שהוא ע"פ דפוס קושטא. ונאריך בזה בהזדמנות אחרת בעז"ה).

תיקון בציון לזוהר

באוה"ת ר"פ מקץ (שלח, ב), בא מאמר "ויהי מקץ" עם מאות ציונים למקומות רבים וגם לזוהר כדרכו של אדמו"ר הצ"צ. אולם יש לתקן שם שני ציונים לס' הזוהר:

בתחילתו: "ויהי מקץ שנים ימים, פי' בזה ר"פ מקץ דקצ"ג ע"א מאי שנתים ימים". וצ"ל: דקצ"ג ע"ב.

ושם (בסוף העמוד): "והנה ענין שנתים ימים י"ל כי ב' בחי שנה, הא' בנוקבא כמ"ש בזח"ג דרע"ח ב' ע"פ נקי יהי' לביתו שנה אחת". וצ"ל: דרע"ז ב'.

אולם יש הבדל, בין ב' תיקונים אלו. באשר הראשון הוא לכאו' רק טעות מעתיק (או המדפיס), שרשם ע"א במקום ע"ב.

אבל ציון השני כנראה הוא ל' אדמו"ר הצ"צ גופא (ונרשם הדף ע"פ דפוס אחר בזוהר או ע"פ פליטת הקולמוס), כי כן מצינו גם באוה"ת פינחס (ע' א'רב) שמציין "וגם מל' נק' שנה וע' ברע"מ תצא רע"ח ב'" [וצ"ל רע"ז ב'].

ועי' מה שכתבנו מזה בא' מגליונות 'הערות וביאורים' (יו"ד שבט תש"ס), אשר מתוך אלפי הציונים אשר בכל ספרי ומאמרי אדמו"ר הצ"צ, נמצא לפעמים ספורות אשר ציון הדרוש תיקון (בהדף או העמוד או הפרק) חוזר ונשנה בספריו ב' או ג' פעמים (ובהקשרים שונים), וזה מוכיח כי הציון באופן זה יצא מפרי עטו של המחבר גופא.