במה שהבאתי בגליון תתט מהמשך תער"ב בחילוק בין הרהור לכונה ומחשבה, הנה שמעתי מהחסיד הר"ר שמחה ז"ל גורודצקי, אשר בילדותו התאכסן בביתם בעיר וויטעבסק החסיד הנודע ר' אברהם בער ירמיה'ס, ובסוף ימיו נחלה ל"ע במחלת השיתוק ר"ל וניטל ממנו כח הדבור, וביקש את אביו של ר"ש שכאשר נוסע לכ"ק אדמו"ר מהרש"ב ישאלנו - דמכיון שאינו יכול להוציא התיבות בדבור אלא בהרהור בלבד, היינו מסתכל בסידור ורואה התיבות, הנה איך צריך לנהוג בק"ש עם הכונה, כגון שהוי' הוא אחד וכו': אם להרהר קודם כל התיבות שבפסוק ראשון ואח"כ להרהר הכונה, או שיכול בכל תיבה להרהר התיבה וגם הכוונה. והטעם שלא לעשות כן כיון שחשש שהכונה הוי הפסק בין התיבות שמהרהר.

וענהו כ"ק אדמו"ר מהרש"ב שיכול להרהר התיבות וגם כונתה, וכנראה שלא חשש להפסק. - ויובן ע"פ המבואר בהמשך הנ"ל שכונה והרהור אינם שייכים זל"ז, וכמו שהכונה ל"ה הפסק כשמדבר התיבות בפיו - ה"ה שלא הוי הפסק כשמהרהר.

וזכורני שראיתי פעם שבכיו"ב נשאל הגאון האבני נזר ופסק כנ"ל.

ויש להאריך בזה ואכ"מ.