בד"ה 'מזמור שיר חנוכת' שבלקו"ת (ברכה צח, ב) אומר אדה"ז בקשר לעליה לרגל: "ועיקר הראיה היא ההשתחוואה שהיה משתחוה ויוצא (אלא דכתיב ולא יראו פני ריקם)...", ובד"ה זה שב'סידור עם דא"ח' (רעו, ג) נאמר ביתר פירוט: "...כל עיקר מצות הראיה בשלש רגלים כמ"ש שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני הוי' כו' היינו רק השתחוואה בלבד שהעולה לרגל יבא למקדש בעזרה ושם ישתחוה לפני ה', וההשתחוואה הוא עיקר המצוה והוא מצות הראיה, והכל חייבים בראיה דהיינו ההשתחוואה ועליה מביא קרבן ראיה כו' וכידוע, ועל ראיה זו נאמר ולא יראו פני ריקם כו'...".

והעיר הרב אברהם פרידלנד מנחלת הר חב"ד דלכאורה היכן מוזכר בתורה שבכתב או בתושבע"פ שעיקר הראיה היא ההשתחוואה, ולכאורה יוצא ידי חובתו בראיה בעזרה גם בלי השתחוואה?

שוב מביא מהספר 'בני יששכר' (מאמרי ר"ח מאמר ב אות ח) ששואל עה"פ (ישעיה סו, כג) "מדי חדש בחדשו כו' יבוא כל בשר להשתחות": "הלא גם במצות עליית הרגלים לא נאמר השתחוואה, רק עיקר המצוה הוא ההתראות פנים בעזרה, כדכתיב יראה כל זכורך את פני וכו' (עם היות דודאי השתחוו בבואם לעזרה אבל אין זה עיקר המצוה) ולמה אמר הנביא על לעתיד השתחוואה", ומתרץ את השאלה בדרך דרוש, ומקשר את זה למה ש"איתא במס' תמיד בסדר עבודת ביהמ"ק (פ"ג) שאחר גמר העבודה שעובד כל כהן היה משתחוה ויוצא . . הרי לך כי השתחוואה מחוייבת בגמר עבודה דייקא, משא"כ קודם גמר העבודה...". ולכאורה יש להביא ראיה לדברי אדה"ז מפסוק הנ"ל, שבו מפורש ההשתחוואה בעזרה (אמנם לא מפורש בנוגע לעליה לרגל), אמנם עדיין טעון חיפוש היכן המקור לדבריו, דלכאורה לא מובא במפורש בגמרא.

ומצאתי ב'אנציקלופדיה תלמודית', יא, טור רלו שמציין לזה כמה מקורות:

אבות פ"ה מ"ה: מן עשרה הנסים שנעשו בבית המקדש היה שעומדים צפופים ומשתחוים רוחים.

יומא כא, א וברש"י שם: כשהיו משתחוים והיו כולם באים למזרח המזבח בתוך העזרה היו משתחוים לפני ההיכל בריוח, שנעשה להם נס והרחיב המקום עד שיש ביניהם ארבע אמות שלא ישמע איש וידויו של חבירו שלא יכלם.

השתחואה של עולי רגלים מצינו בכתוב (שמואל-א א, ג): "ועלה האיש וגו' מימים ימימה להשתחות ולזבח לה' צבאות בשלה".

ועדיין צ"ב, מהו גדר חיוב ההשתחואה והוידוי הנ"ל. ולהעיר ממה שנאמר במפרשי נ"ך שם, הרד"ק אומר: "להשתחות ולזבוח. להתפלל לפני ה' ולזבוח שם זבח המועד", והרלב"ג אומר: "פי' רבותינו ז"ל להשתחוות ולהתפלל . . ואפשר ג"כ שהיתה ההשתחואה ממש כי הנכנס שם היה משתחוה כמו שאמרו ז"ל".

במראי מקומות ללקו"ת לא דנו בכל הנ"ל.