בתו"א בתחילת פ' נח, נדפס ד"ה "מים רבים". במאמר זה מבאר באריכות אודות "מים רבים" ועד"ז מי המבול שנק' מי נח, שהם טרדות המחשבות בעניני עוה"ז בעסק הפרנסה ושעבוד מלכיות, שלא יוכלו לכבות את אהבה המסותרת שבכ"א מישראל, ואדרבא דוקא ע"י העסק בעניני עוה"ז מתעלים לדרגא נעלית יותר (מי נח, נייחא דרוחא), ע"ד תשובה בחילא יתיר. ובהמשך מבאר בקשר לזה ענין תפילת בעלי עסק, שהיא נעלית יותר מתפילת יושבי אוהל, ובענין מצות מעשיות שהם נעלים באי"ע מעסק בחכמת התורה בלבד.

נקודות אלו שנת' במאמר זה, הם מהעיקרים והיסודות שעליהם נתייסדה תורת החסידות, כמ"ש באורך במכ' כ"ק אדה"ז אודות מאסרו, וכותב שם לשלול דעת המנגדים שרצו להגביה ענין העסק בחכמת התורה מבלי תפילה כו' (המכ' נדפס ב"כרם חב"ד" ח"ד, ואחרי זה בס' 'אגרות קודש' אדה"ז ח"ב. ולאחרונה גם בקובץ מיוחד שי"ל ע"י "היכל מנחם").

המקומות שבהם נאמרו דרושי הדא"ח

מאמר זה "מים רבים", נאמר ע"י כ"ק אדה"ז בפ' נח שנת תקס"ח, בעיר שקלאב (כאשר מצויין במ"מ בסו"ס התו"א).

כי ידוע אשר מקום משכנו של כ"ק אדה"ז הי' בעיר ליאדי ושם הי' אומר את רוב הדרושים. אך גם בעת נסיעותיו לעיירות אחרות הי' דורש מאמרי דא"ח, והמניחים רושמי דברו (וכן החסידים שהעתיקו את המאמרים) היו רושמים פעמים רבות בכותרת המאמר (שורה הראשונה), את התאריך והמקום (דהיינו שם העיר) שבו נאמר המאמר.

דברים אלו, דהיינו המקומות ותאריכים של הדרושים, היו בגדר סתום ונעלם במשך שנים רבות. כי בספרים הנדפסים (כגון תו"א, לקו"ת, סידור עם דא"ח ועוד) נדפסו שם הדרושים על סדר הפסוקים ועל סדר התפילה וזוהר, אך לא נרשמו בהם המקומות ותאריכים של אמירת הדרוש. ורק בספרי וכתבי אדמו"ר הצ"צ הוא מביא דרושים רבים על שם התאריך והעיר בה נאמרו (כגון: דרוש מים רבים דפ' נח שקלאב. וכיו"ב), אך גם לשונות אלו של הצ"צ היו בבחינת דברים הסתומים (כי לא היו ידועים המקומות ותאריכים של הדרושים).

וזכה דורנו זה שבו פתח רבינו מעיינות אוצרות הגנוזים, והורה להדפיס כל הדרושים החדשים שהיו נסתרים ונעלמים בכתבים (וגם נוסחאות שונות של הדרושים שתוכנם כבר הי' בדפוס). ועל ידי סידור ובירור אלפי הכתבים שהיו מפוזרים ממניחים ומעתיקים רבים, והדפסתם באופן מסודר בסדרת ספרי "מאמרי אדמו"ר הזקן" ועוד, נתבררו ונתלבנו גם התאריכים ומקומות אמירתם של רוב הדרושים. (דבר זה החל בעצם בהערות וציונים של כ"ק רבינו על ספרי דא"ח, שהי' מוסיף ומעתיק מתוך כתבי-יד את תאריכי ומקומות אמירת הדרושים).

בידיעת התאריכים ומקומות של הדרושים, יש לפעמים תועלת עצומה להבנת עניני המאמר. וכידוע בסה"ש תורת שלום אודות החילוק בין המאמרים שמתקופת ליאזני להמאמרים שמתקופת ליאדי. ועד"ז עוד. וגם באוה"ת כתוב על איזה דרושים שאף שהם ד"ה נפרדים, אך מכיון שאמרם אדה"ז בשבת אחת, הרי הם קשורים זל"ז. ראה אוה"ת שלח ע' תקפד ועוד.

דרושים בעיר שקלאב

בדרושי אדה"ז, מלבד אלו שנאמרו במקום מושבו בעיר ליאדי, מוצאים אנו דרושים שנאמרו בעיירות כגון: שקלאב, דובראוונע, וויטבסק, זלאבין, ליעפלי, מינסק, פאלאצק (וגם בעיריית ליובאוויטש, וזה הי' לפני התיישבות רבותינו שם. ויש גם דרושים שאמר אדה"ז בעיר ליאזני בעת ביקורו שם אחרי תקופת התיישבותו בעיר ליאדי. רבים מהמקומות שבהם נאמרו הדרושים, צויינו במראי מקומות בסוף הספרים תו"א ולקו"ת ובהמ"מ שבספרי מאמרי אדה"ז ועוד).

אך כמדומה שחלק נכבד (ואפשר רוב) של הדרושים שאמר רבינו הזקן בעת נסיעותיו, הם מעיר שקלאב.

ואפשר שזה קשור עם היות שקלאב עיר גדולה באותו מחוז, מאוכלסת באלפי תושבים מבנ"י ועשרות בתכנ"ס ובתי מדרשות (וכידוע כ"ז בשיחות אדמו"ר מוהריי"צ ועוד). ומשאר כל עיירות הגדולות שקלאב היתה הסמוכה ביותר לעיר ליאדי [כמדומה מרחק של פחות מן 100 ק"מ]. וע"כ טבעי הדבר ששם היו נסיעות יותר, ושם נאמרו יותר דרושים מבשאר עיירות.

דרושים על פסוקי "שיר השירים"

אולם מצאנו פרט מעניין, כי הרבה הדרושים שנאמרו בעיר שקלאב (ואפשר רובם), התחלתם היא בפסוק מן שה"ש.

ולדוגמא נציין כי הנה בתו"א יש 5 מאמרים שנאמרו בעיר שקלאב, והם: מים רבים (פ' נח). יפה שעה (פ' חיי"ש). קול דודי (פ' שמות). לסוסתי ברכבי פרעה (פ' בשלח). מי יתנך כאח לי (פ' תרומה). הלא 4 מתוך מאמרים אלו התחלתם בפסוק משה"ש. (בכל דרושי התו"א שהם יותר מן מאה דרושים, רק 8 דרושים שהתחלתם היא על פסוק מן שה"ש. וארבעה מתוך אלו הם מדרושי שקלאב).

ואולי גם זה יש לקשר עם היות שקלאב עיר מרכזית בסמיכות לליאדי, ועל כן שם התקיימו רוב החתונות של משפ' בית הרב וכיו"ב, ודרושי חתונה מתחילים פעמים רבות בפסוק מן שה"ש אשר כולו מיוסד על חו"כ, הקב"ה וכנס"י. אך דבר זה דורש בירור יסודי יותר, אם אכן כך הם הדברים, שדרושים אלו נאמרו על חתונות. [וצריך לבדוק כגון במאמרים הנ"ל בתו"א: קול דודי במאמרי תקנ"ז (בסו"ס מאמרי אדה"ז הקצרים), לסוסתי בסה"מ תקס"ז, מי יתנך בסה"מ תקע"א - אם כל אלה נאמרו באירועי חתונה. ולא בדקתי כעת בספרים אלו].

במה שרשמנו לעיל אשר בתו"א יש 5 מאמרים שרשום שנאמרו בשקלאב, זהו בהשקפה שטחית. ואפשר יבוא אחד מן החברים ויוסיף או יגרע, ועד"ז בשאר דברינו, ואכן זהו עיקר מטרתינו בכתיבה בקובץ כאן, ללבן ולהעמיד הדברים על דיוקם.

סגנון מיוחד בהדרושים

יש לעיין, אם גם בהתוכן יש למצוא סגנון מיוחד במאמרים שנאמרו בעיר שקלאב (ושאר הנסיעות) ביחס למאמרים שבעיר ליאדי. אך לזה דרוש בירור יסודי ומעמיק בתוך הדרושים.

[לעיל רשמנו 5 מאמרים מתו"א שנאמרו בשקלאב. ובכדי להקל על המעיינים נציין עוד איזה דרושים: סה"מ תקס"ד: ד"ה ענה דודי, ד"ה גן נעול, ד"ה באתי לגני. סה"מ תקס"ה ד"ה מי יתנך (לא הנדפס בתו"א). סה"מ תקס"ו ד"ה יונתי. סה"מ תקס"ז ד"ה שימני כחותם. כל מאמרים אלו רשום עליהם שנאמרו בעיר שקלאב].

בכלל י"ל, אשר פעמים רבות שמביא הצ"צ במאמריו את דרושי אדה"ז בציון המקום שבו נאמרו, אינו רק לסימנא בעלמא לציין לאיזה דרוש כוונתו, אלא גם כוונתו לרמוז על תוכן מסויים של הדרוש שנאמר במקום פלוני וכיו"ב. אך גם ע"ז צ"ע ובירור מיוחד.

אודות עיר "שקלאב"

יש לעיין אודות העיר שקלאב בספר הזכרונות, ובספרי התולדות של דברי ימי ישראל ברוסי' הלבנה. אך כמדומה שמובא אשר בתחילה היתה העיר אחת ממקומות מעוזם של המתנגדים, ובימי נשיאותו של אדה"ז נהפכו אנשי העיר ליותר ויותר חסידים, עד שמחצית העיר בערך נעשו לחסידים.

מקום מיוחד לעיר זו בדברי ימי חב"ד, כי שם נדפס בפעם הראשונה הסידור נוסח אדה"ז (כמו שכ' אודות זה בס' שער הכולל ובכ"מ). זה הי' בשנת תקס"ג (לפני מאתיים שנה). מסידור זה דפוס הראשון, לא נשאר שום עותק בעולם, וכמדומה יש באגרות כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע שבזמנו כבר חיפש מאד לראות סידור זה ולא הי' בנמצא.

ובשנת תקס"ו נדפס שם ספר התניא. זה לא הי' דפוס הראשון, כי התניא כבר נדפס לפני זה בעיר סלאוויטא ובזאלקווי, אך בדפוס זה של שקלאב נדפס בפעם הראשונה חלק "אגה"ת" שבתניא. ועוד ספרי רבותינו נדפסו שם.

w

הוספה על לשון התו"א

בסוף ד"ה מים רבים בתו"א שם (ט, ג), כאשר מבאר במעלת מצות מעשיות שעל ידם דוקא מגיעים לעצומ"ה, מבאר ג"כ את פסוק "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום", שדוקא ע"י מצוך מצות מעשיות מגיעים לבחי' אנכי מי שאנכי כו', וממשיך: "וזהו ודברת בם שהוא מצות הדבור של התורה וכמ"ש והגית בו כו' ועקימת שפתיו הוי מעשה". (והיינו שגם "ודברת בם" קאי על חלק המעשה שבתורה). ואחרי זה מסיים בהמאמר המשך הכתוב של מים רבים גו':

"וזהו אחות לנו קטנה שנעשה בחי' אחות והוא לשון אחת [מל' חיבור ואיחוי] שמתאחדת בתכלית עם מהותו ועצמותו ית' כביכול ממש ע"י קיום מצות מעשיות כנ"ל, וכמ"ש וימינו תחבקני כאדם החובק את חבירו מכל צדדיו, וזהו מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה וד"ל". ע"כ סיום המאמר.

והנה נוסח נוסף של מאמר זה ד"ה מים רבים, נמצא בסה"מ הנחות הר"פ ז"ל ע' סט [בכותרת: פ' נח, שקלאב], ושם מסיים בעוד כמה תיבות: "וזהו מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה בחי' דיבור כי עקימת שפתיו הוי מעשה וכו' כנ"ל וד"ל".

ותיבות אלו שבהנחות הר"פ, מוסיפים הבנה על לשון התו"א, כי בתו"א סתומים הדברים "וזהו מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה וד"ל" (שאין מובן כ"כ הקשר, רק על תיבת "אחותינו" שהוא לשון חיבור), ובהנחות הר"פ מבואר קשר הדברים, שהחיבור עם עצומ"ה הוא ע"י מעשה הדיבור "שידובר בה".

סיבת ההשמטה בתו"א

והנה כידוע כ"ק אדמו"ר הצ"צ הוא שתיקן והגיה דרושי התו"א לדפוס. ויש לעיין בטעם שלא נמצאים תיבות אלו בסיום המאמר בתו"א, אם מפני שהצ"צ סבר שתיבות אלו אינם מדברי אדה"ז ואי"ז המכוון וכיו"ב, או מפני שלא הי' אז לפני הצ"צ כתב ונוסח זה שבו יש תיבות אלו.

[ובמ"א כותב כ"ק אדמו"ר הצ"צ בעצמו (בנוגע לדרוש אחר, ד"ה וארא דלאזני, נדפס בס' מאמרי אדה"ז עה"ת): "עד כאן מצאתי", אף שבתקופה אחרת הי' לפני קדשו מאמר וארא זה בשלימותו].