באג"ק סכ"ה (ד' קל"ט) מסביר: "דבר ה'" היא "מלכות" בעולמות אבי"ע.

באצילות - "ופי' מלכות דאצילות הוא דבר ה' המחי' ומהווה נשמות הגדולות שהן מבחי' אצילות כמו נשמות אדה"ר שנא' בו ויפח באפיו וכו'…".

בבריאה - "ומלכות דבריאה הוא דבר ה' המחי' ומהווה הנשמות והמלאכים שבעולם הבריאה…".

בעשיה - "ומלכות דעשיה הוא דבר ה' המחיה ומהווה את עוה"ז בכללו ע"כ יסוד העפר והמים אשר מתחת לארץ".

ולכאו' אינו מובן, דעל מלאכים ידוע ונאמר "בדבר ה' שמים נעשו. וברוח פיו כל צבאם", אבל על נשמות ידוע שנשמות ישראל "עלו במחשבה". וכמבואר בריש פ"ב לקו"א על הפסוק "ויפח באפיו" מאן דנפח מתוכי' נפח "כך נש"י עלו במחשבה" וכמבואר בכ"מ שלא רק מחשבה סתם אלא עלו במחשבה דרגא נעלית במחשבה.

וכן באגה"ק סימן ל"א (ד' קנ"ב) מסביר שנשמות ישראל נק' "אברי דשכינתא . . שאור ה' שוכן בעולמות בי"ע להחיותם, והמשכת חיות זו היא ע"י התלבשות תחילה בנשמות ישראל, לפי שכל הנבראים אין ערוך להם אל הבורא ית' . . וא"א להם לקבל חיות מאורו ושפעו לבריאות עולמות שע"י בחי' הדיבור…".

הרי מבואר שגם עולמות בריאה ויצירה הרוחניים ששם המלאכים שרפים וכו' הם בחי' דיבור "מקבלים ע"י הממוצע שהן נשמות ישראל דרגת המחשבה. ודרגת המחשבה כפי המבואר בליקוט"א פ"ב היא דרגת החכמה "כן כביכול נשמת כל איש ישראל נמשכה ממחשבתו וחכמתו ית', דאיהו חכים ולא בחכמה ידיעא אלא הוא וחכמתו א'".

וא"כ לכאו' אינו מובן, איך כולל באגה"ק בחדא מחתא בריאת מלאכים ונשמות, ועוד מביא את הפסוק "ויפח באפיו וכו'" שזה המקור להבדל הגדול בין בריאת הנשמות, לכל שאר הברואים, שהם ע"י הדיבור, ולא ע"י נפיחה בכח ובפנימיות. וכמבואר בריבוי מקומות בדא"ח ההבדל בין מלאכים לנשמות. וצ"ע.