בגליון העבר [תתט] האריך הרב איב"ג בענין שיטת אדמו"ר בגזירת היוונים אם הי' שעת שמד או לא, והביא מכמה מקומות בלקו"ש.

לשלימות הענין יש להעיר מד"ה וישב יעקב תשי"ב, שמבאר שהמס"נ הי' למעלה מטעם ודעת דקדושה, שכל התורה. שהגזירות היו רק מילה שבת וטהמש"פ [עריות], וא"כ הרי שבת ומילה אינם מהג' עבירות ועריות שתבעל להגמון תחילה הרי י"ל שלא חל ע"ז יהרוג ואל יעבור כי אסתר קרקע עולם, ואף שבשעת השמד הדין הוא דיהרוג ואל יעבור על כל המצוות מ"מ לא צריכים לערוך ולצאת מלחמה ע"ז [וזה כמוש"כ בלקו"ש חל"ה], ואח"כ מוסיף דגזירת היונים הי' בדרך התחכמות שבאמת כוונתם היו לעקור את עיקרי האמונה ולבטל כל התורה ומצוות דך גזרו גזירות בדרך התחכמות, ועיי"ש שמבאר שלנגד זה צריכים מס"נ יותר עמוקה, וא"כ י"ל שבתחילה לא הי' גדר דשעת השמד רק מכיון שהי' התחכמות הבינו החשמונאים שזה יביא לעקירת כל התורה כולה ולכן מסרו נפשם - אף שעפ"י הלכה לא הי' בתחילה גדר של שעת השמד.

עוד יש להעיר מה שציין מהסדר משנה שפשטו ידם בבנותיהם הי' להנאת עצמם - מהערת כ"ק אדמו"ר על מאמר כ"ק אדמו"ר מהר"ש כי עמך מקור חיים תרלב, שכתב שם "ומה שאמרו ורבים ביד מעטים כו' היינו אם לא היו נשמעים להם לבטל תורה", וכתב ע"ז כ"ק אדמו"ר "עפ"ז מובן בפשיטות מש"כ בתו"א שם (ל, רע"א) שהיוונים לא בקשו לשלוח ידם, אף שכ' הרמב"ם (ריש הל' חנוכה) ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם (ובכלל - ממונם שאני, ובבנותיהם ה"ז להעבירם כו')." עכל"ק, שמבואר מזה שמש"כ הרמב"ם הוא רק אם לא היו נשמעים להם לבטל תורה, וא"כ ה"פשטו ידם" הוא תוצאה מהגזירות לבטל דתם, ואח"כ כותב להדיא שבבנותיהם הי' לכתחילה להעבירם וכו'. ויש לעיין עוד בזה.

ובכללות יש להעיר מהמבואר בלקו"ש חי"ח ע' 302 הערה 17 וע' 320 אודות מס"נ כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, שהי' למעלה מטו"ד דקדושה "בלי חשבונות", ולכאורה זה מתאים גם בנוגע מתתי' ובניו, ובפרט מה שמבאר [ע' 323] החילוק בין פינחס שלא הי' הנשיא אז לבין המצב בזמן כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע שהנשיא הוא הכל, והרי גם בחנוכה הרי מתתי' ובניו היו הנשיאים שהם היו כהניך הקדושים והם נעשו המלכים [וידוע דעת הרמב"ם שזה הי' למעליותא, ודלא כהרמב"ן בפרשתינו שזה הי' חסרון].