ירושלים עיה"ק ת"ו
לכאורה ישנה סתירה בענין שיעור קוטר השמש, דהנה בשער היחוד והאמונה פ"ז כתב שזהו מבחי' ממכ"ע; ובאוה"ת בראשית עמ' 1888 נאמר שזהו מבחי' אור סובב.
וכן בענין שיעור המרחק בין הארץ לרקיע שהוא מהלך ת"ק שנה, הנה בתניא (שם) כתב שזהו מבחי' ממלא, אמנם בסה"מ תרס"ג עמ' קטו כתב שזהו מבחי' סובב.
וצ"ל שבתניא מבאר רק איך שמבחי' ממלא מתהווה ענין הגבול עצמו, וכהל' שם: "כגון השמש שגופו יש לו גבול ותכלית ... וכן כל הנבראים הם בעלי גבול ותכלית", ומ"ש משיעור גודל השמש ורוחק שמהארץ לרקיע היא רק לדוגמא שהם בעלי גבול ותכלית.
אבל באוה"ת ובתרס"ג אין מדבר שם על ענין "גבול ותכלית" דהנה באוה"ת כתב וז"ל: "שיהיה גודלו כך וכך כמו שהשמש עד"מ", ובתרס"ג כתב: "שיהיה אופן תמונת השמים מרחקו מן הארץ ת"ק שנה".
- היינו ששם מבאר שיעור הגבול שהיה יכול להיות פחות או יותר וכל פרטי הגבול באיזה אופן שיהיה כך וכך זהו מבחי' סובב. כלומר, הא דיש בהנבראים בכלל ענין הגבול, הוא מצד בחי' הממכ"ע, אבל כמה יהיה שיעור הגבול - זהו מאור הסוכ"ע.
אלא שבזה גופא יש שני ביאורים, כי הנה באוה"ת שם ובתרס"ג שם ובסה"מ תש"ח עמ' 75 נת' מארז"ל שהיה העולם מתרחב והולך כו' עד שאמר לעולמו די, שזהו היה התפשטות הגשמיות עד שנעצר ע"י בחי' הסובב, כגון השמש שהתפשט עד שקוטרו הגיע לקס"ז פעמים מקוטר כדור הארץ ואז 'נעצר' כבי' ע"י הסובב.
אבל בסה"מ תער"ב עמ' רנא ובסה"מ תש"ג ד"ה 'מי העיר' נת' שהיה התפשטות הרוחניות, ושיעור הגבול בא לפועל עם התהוות הגשמיות.
ואולי י"ל שזהו ע"ד שני השיטות בספירות, כי לשיטת הפרד"ס עצם החכמה הוא האור, והכלי הוא רק הגבלת החכמה, וכמבואר בשער הפורים לאדה"א (שערי אורה ד"ה יביאו לבוש מלכות). ועפ"ז לכאורה, שעצם החכמה היא מבחי' ממלא, והיה מרחיב והולך - והגבלתו זהו מבחי' הסובב, וזהו מה שגער הקב"ה. ולשיטת הריקנטי דעצם החכמה היא הכלי והוא בבחי' גבול, ועפ"ז לכאורה, עצם החכמה הוא מבחי' סובב והוא בריאה שבאצילות.
Download PDF