בתורה אור וישב ד"ה בכ"ה בכסלו בסופו (ל, א) מבאר ענין קביעת ימי חנוכה בהלל והודאה, דהלל ענינו שבח, שעל ידו נמשך האור (כמו שע"י שמשבחים את האדם ה"ז מגבלה את מעלותיו), "אבל בחי' הודאה הוא בחי' שוב". וממשמעות הדברים משמע שמפרש ש"הלל" הוא "רצוא" ואילו "הודאה" הוא שוב. או בסגנון אחר, דהלל ענינו שירה וזימרה ואילו הודאה ענינו תורה ומצות. ובפשטות ניתן לפרש את הדברים, דענין הלל מצד האדם הוא השבח כלפי מעלה שהוא ענין של השתוקקות אל גילוי האור, ואילו הודאה היא קבלת עול מ"ש, בחי' שוב.

אך לפי זה צ"ב קצת למאי נפק"מ ענין גילוי האור שע"י השבח. ובביאור ענין הלל שבדרך מצוותיך מבאר כיצד בהלל עצמו ישנו רצוא ושוב. ובשערי אורה ד"ה בכ"ה בכסלו) שהוא ביאור המאמר שבתורה אור כאן) מבאר כיצד הלל ענינו גילוי האור ואילו ע"י הודאה מגיעים אל העצם. ויש לעיין כיצד להתאים הדברים בתוך לשון התורה אור.