בגליון תשנט העיר ידידי הרב מ"ס הלוי שי': הרמב"ם בסה"מ מ"ע ה מבאר ש"ועבדתם את ה' אלוקיכם" אינו מציווים הכוללים מפני שיש בו יחוד, והוא מצוות התפלה.

והלא בתניא פמ"א כותב אדה"ז שאם מקיים מצוה באהבה לבדה אינה נקראת עבודת עבד, והתורה אמרה "ועבדתם", וכאשר מתכוין בעבודתו כדי לעבוד את המלך הרי זו עבודה גמורה. נמצא שקיום המצוות בכוונה הנכונה זהו החידוש של מצוות "ועבדתם", וא"כ למה הוצרך הרמב"ם לומר שיש בו חידוש מצוות התפלה?

וממשיך הנ"ל שאין לחלק שצריך דוקא חידוש במעשה המצוה, שבלקו"ש חל"ד תבא [ב] מביא הרבי את שאלת רבי אברהם בן הרמב"ם על מה שמנה אביו את המצוה של "והלכת בדרכיו", והלא זה ציווי כולל? ומתרץ הרבי שהחידוש של "והלכת" היא הכוונה להידמות בו יתעלה. הרי חזינן שחידוש בכוונת המצוה מספיק שתחשב כמצוה חדשה.

אמנם המעיין היטב בשיחה יראה את ההבדל. המצוה של "והלכת", אינו מצוה של רגש בלבד שיתכוין להידמות לו ית', אלא שילך בדרכיו [חנון ורחום שהם בכלל מצוות ואהבת לרעך כמוך] בכוונה זו. אבל בהחלט אפשר ללכת בדרכיו בלי שיתכוין להידמות בו ית' אלא שיתכוין לקיים מצוות ה' של "ואהבת לרעך כמוך". נמצא שמצוות "והלכת" מוסיף ומחדש כוונה חדשה במצוות "ואהבת לרעך כמוך".

משא"כ "ועבדתם" הוא תוכן כל המצוות ואינו ענין נפרד מהן. ענין קיום מצוות הוא לעבוד את המלך ולקיים מה שמצוה האדון. וכמו שמברכים "אשר קדשנו במצוותיו וצונו". אנחנו מקיימים מצוה מפני שצוונו המלך. זהו טעם קיום כל המצוות בפשטות.

נכון שאפשר לקיים מצוה בלי כוונה כמצוות אנשים מלומדה. וע"ז מעורר אדה"ז על הנחיצות לקיים מצוות בכוונה, שרק אז נקראת עבודה. אבל אין שום חידוש ב"ועבדתם", אלא שיש לקיים מצוות בכוונה לקיים רצון המְצַוֶה.

וממילא אין סתירה בין הרמב"ם ובין המבואר בתניא, שהרי לפי ביאור אדה"ז הרי "ועבדתם" הוא ממש ציווי כולל, היינו חיזוק והתעוררות לקים את כל המצוות בכוונה. וע"כ הוצרך לומר שתפלה הוא החידוש של מצוות "ועבדתם".