בגליון תתלה (עמ' 92), העיר הר"א שי' מטוסוב על המבואר בס' מאמרי אדה"ז הקצרים ע' תק, ד"אין הענין שיביא מלח דוקא ויטבלו בו את הפת, אלא עיקר הכוונה שיהי' טעם מלח בפת . . כי הטבילה לאו דוקא", שזהו בסתירה לדברי אדה"ז עצמו בשו"ע, שגם בפת שלנו צריך להביא מלח וכו'. עיי"ש. ועד שהעלה סברא, שמאמר הנ"ל הוא מאלו שהצ"צ כותב עליהם שאין ראויין לעלות על שלחן וכו', עיי"ש.

אולם מצינו שכ"ק אדמו"ר התייחס לזה, ונדפס בשיחות קודש ש"פ קדושים תשמ"א הערה בכתי"ק על המבואר שם בשיחה, "האט אים כ"ק מו"ח אדמו"ר געזאגט, אז מנהגנו איז צו טונקען דעם פת אין מלח, און ניט שיטן די זאלץ אויף דעם פת", ובהערה שם מציין "ראה ספר המנהגים - חב"ד ע' 21 וש"נ (כולל מסי' האריז"ל "תטבול ג"פ" . . הובא בשו"ע אדה"ז וכו'"), ולאח"ז מעתיק לשון המאמר הנ"ל דהטבילה לאו דוקא.

ומבאר ע"ז: ועכצ"ל דבמנהג זה גופא יש כמה דרגות: מנהג העקרי (מונח על השלחן - ל' הלקו"ת ד"ה "לא תשבית מלח"), מעורב בלחם (משא"כ במצה) ע"ד הקרבן ע"י טבילה דוקא ג"פ, ולהעיר שבלקו"ת שם (בביאורו) הובאה המשנה "פת במלח תאכל", ע"כ, ולא באתי אלא להעיר.