א. בליקוטי אמרים מופיע בד"כ הלשון "המשכת אור" ע"י קיום המצוות. או הל' חיות לעולמות.

לדוגמא: בפרק כג: "ונמצא שמעשה המצות וקיומן הוא לבוש הפנימי לפנימית רצון העליון שממעשה זה נמשך אור וחיות רצון העליון להתלבש בעולמות". פרק לז: "כי בעשייתה ממשיך האדם גילוי אור א"ס ב"ה מלמעלה למטה להתלבש בגשמיות עוה"ז". פרק ל"ח: "ע"י קיום התורה והמצות שהן המשכת והארת אור א"ס ב"ה על נפשו". פרק מא: "ובקריאתו או בלבישתו הוא ממשיך אורו ית' עליו".

וכן באגה"ק י': "דהיינו המשכת בחי' אלוקותו ית' והארה מאור א"ס ב"ה אל העולמות עליונים ותחתונים ע"י האדם הממשיך האור על עצמו בקיום רמ"ח מ"ע".

ב. והנה באגה"ת פ"א בתחילתו מביא הל' אור ושפע: "היינו משום שע"י קיום מ"ע ממשיך אור ושפע בעולמות עליונים מהארת אור א"ס ב"ה . . וגם על נפשו האלוקית".

וצ"ל מדוע שינה כאן מלשון הרגיל. וידוע גודל ההפרש בין אור ושפע. כמובא בריבוי מקומות בדא"ח. ובאריכות גדולה בהמשך תער"ב מאמר שופטים ושוטרים והלאה.

וכן גם כאן באה"ת בהמשך אומר "מ"מ האור נעדר", ואינו מזכיר השפע?