בס' בית רבי ח"א פכ"ה, כותב על רבותיו של רבינו הזקן, מתחילה אודות הה"מ ממעזרטש, ואחרי זה כותב: רבו השני הי' הקדוש הר"ר אברהם נ"ע בן הה"מ נ"ע, המפורסם בפולין בשם המלאך, ובמדינותינו בשם "הקדוש" כי הי' קדוש מרחם, ודרך עבודתו הי' נפלא מאד, אותו הושיב הה"מ נ"ע ללמוד עם רבינו ביחד נגלה ודברי חסידות שרבינו ילמוד עם נגלה והוא ילמוד עם רבינו דברי חסידות כו'. אחר פטירת הה"מ נ"ע התעכב רבינו אצל בנו הקדוש זמן ולמד עוד ממנו כו'. ע"כ. ועד"ז נמצא במקומות רבים בשיחות ואגרות רבותינו נשיאינו.

ס' "חסד לאברהם"

מן הרה"ק ר' אברהם המלאך, נדפס ס' "חסד לאברהם" דרושים על התורה, וכנראה זהו מה שכתב הר"א בעצמו (ולא רק מפי תלמידיו). הס' נדפס בפעם הראשונה בטשערנאוויץ שנת תרי"א, ואח"כ בלעמבערג תרי"ח.

בספרי רבותינו נשיאי חב"ד, ובפרט בספרי כ"ק אדמו"ר הצ"צ, מובא פעמים רבות מספרי תלמידי הבעש"ט והה"מ, כגון ס' "מאור עינים" להרה"צ ר' מנחם נחום מטשערנאביל, ס' "אור המאיר" להרה"צ ר' זאב וואלף מזיטאמיר, וגם ס' "נועם אלימלך" ועוד. אך לא ראיתי מובא הרבה ס' חסד לאברהם להר"א המלאך, ואפשר כי הספרים האחרים נדפסו עוד בתקופת אדה"ז, ואילו הס' חסד לאברהם נדפס בפעם הראשונה רק בטשערנאוויץ תרי"א, שזה הי' אחרי שכבר נכתבו רוב מאמרי אדמו"ר הצ"צ. ויש לברר עדיין בזה.

ואף כי אינני בקי בספרי תלמידי הבעש"ט והה"מ, אבל בכל זאת מן המעט שעיינתי, נ"ל כי בס' "חסד לאברהם" להר"א המלאך, יש למצוא יותר מקבילות ויסודות לתורות רבינו הזקן בתניא ובתו"א לקו"ת ועוד.

מקורות לתורות אדמו"ר הזקן

ובאגרות קודש אדה"ז (ח"א ע' קכא, באגרת לאחד מהחבריא קדישא הרה"צ הר"א מקאליסק) הוא כותב מפורש: "כי מעולם לא בקשתי ממנו שום הסכמה על מילי דחסידות, להיותם אמרי פה קדוש רבינו הגדול זללה"ה ובנו נ"ע ממעזריטש". הלא כ"ק אדה"ז עצמו מפרש אשר מקורותיו הם מה שלמד מפי הרב המגיד ומפי בנו הר"א המלאך נ"ע.

ועי' הלשון בהקדמת התניא: בקונטרסים אלו הנקראים בשם לקוטי אמרים מלוקטים מפי ספרים ומפי סופרים קדושי עליון נשמתם עדן המפורסמים אצלינו כו'. ע"כ. ולשון "מפי ספרים ומפי סופרים" נכפל ונשלש גם בשער התניא ובתחילת "שער היחוד והאמונה".

ובס' בית רבי ח"א פכ"ז (עח, ב) הוא מביא את הלשון בהקדמת הרה"ק מהרי"ל הכהן שנדפס בתחילת התניא, שכותב על אדה"ז: "אשר מכבר נגלה מסתריו יושב בשבת תחכמוני אצל אדמו"ר גאון עולם [הה"מ], ודלה מבאר מים חיים, וכעת ישמח ישראל כו'", ומפרש (בשם הרבנים נכדי רבינו נ"ע) שרומז בזה גם על הקדוש הר"ר אברהם נ"ע, מבאר אותיות אברם.

והנה כל המעיין במקורות ובפרטי הדברים, יווכח לדעת כי אף שדברי אדה"ז בתניא ובחסידות אכן מיוסדים הרבה על כתבי האריז"ל וגם מרבותיו ועוד ספרים אשר שם נמצאים גרעיני הדברים, מ"מ בצירוף כל הדברים ובתוספת האור העולה על כולנה שאדה"ז מחדש ומבאר בהצעת כל ענין, יוצא ומתבאר אור ושכל חדש לגמרי בהבנת כל ענין וענין, אמנם בנוסף להחידוש שמחדש אדה"ז הרי הדברים גם מיוסדים ומתאימים להמקורות (והוא בבחינת "האמת מסכים עצמו מכל צד", כלשון המובא בכ"מ מספרי החוקרים).

מקורות ל"שער היחוד והאמונה"

בגליון הבא נציין בעז"ה על איזה ענינים בספר חסד לאברהם לר"א המלאך, שהם מקבילים לתניא "שער היחוד והאמונה" ועוד.

ויש לציין כי בשעהיחוה"א במיוחד יש דברים שמקורם בס' השל"ה, מלבד מה שרוב הענינים יסודותם בכתבי האריז"ל כו'. אולם כאן נוסיף איזה ציונים לס' חסד לאברהם שכמדומה לא צויין אליהם עדיין.

אגה"ק ד"ה קטנתי

ובגליון כאן, הנדפס סמוך לי"ט כסלו, נכתוב מקור אחד מעניני דיומא:

בתניא אגה"ק ס"ב ד"ה קטנתי מכל החסדים, שהוא אגרת אדה"ז אחרי יציאתו מהמאסר בפטרבורג, כותב שם כי בכל חסד וחסד שהקב"ה עושה לאדם היא קרבת אלקים יותר ולכן צריך להיות מזה שפל רוח יותר, כי בחסד דאברהם כל שהוא קרוב יותר להקב"ה ע"י החסדים אז הוא יותר כאין ואפס כמ"ש ואנכי עפר ואפר, ורק בחסד דישמעאל כל שהחסד גדול יותר הוא הולך וגדל בגובה וגסות הרוח כו'.

ויש לציין לס' חסד לאברהם בפ' וישלח עה"פ: "קטונתי מכל החסדים, פי' כל החסדים שעשית עמי הוא מחמת שאני קטן כמ"ש כי קטן יעקב ודל, כמו שהלבנה מחמת שנתמעט אורה לפיכך צריכה לחסדים בכל פעם שתתמלא ואף שהיא מלאה עדין אין אורה כמו השמש, אבל השמש שהיא בעצמה אורה אינה צריכה לחסדים". ע"כ.

"קטונתי" נגרם ע"י החסד, או גורם את החסד

ואף כי בהשקפה שטחית הנה מ"ש כאן בס' חסד לאברהם, הוא ענין שונה מאשר בס' התניא. כי בס' התניא מבאר עה"פ קטונתי שהחסדים והקירוב הם גרמו אצל יעקב את הענוה וקטנות, ולא מפורש בתניא אשר הקטנות הוא הכלי הגורם וממשיך את החסד. ואילו בס' "חסד לאברהם" מבאר שההשפעה באה אל יעקב בגלל ענוה וקטנות כי קטן יעקב ודל.

ומ"ש בחסד לאברהם, הוא מתאים יותר למבואר במקומות אחרים בתניא ומאמרי אדה"ז, על שהקב"ה אינו שורה אלא במי שהוא בטל ואינו תופס מקום ליש ודבר כלל, ראה תניא פ"ו. וגם בתו"א פ' ויצא כב, סע"א (בענין נקודת אות יו"ד דהוי' בחכמה). ובתו"א פ' וישלח כו, ב. ובפ' משפטים עט, א. לקו"ת שה"ש יג, ב. ובמקומות אין ספור (והמשלים ע"ז מבנין המל', בית ולד, חותם בולט וחותם שוקע, חפירת הבאר, רקבון הגרעין, ביטול שבין עלי' לעלי', והאיש משתאה כו' ועוד). וע' בס' שערי תשובה לאדהמ"צ דף כב, ג: כי כלי ריקן מחזיק וכל שנעשה בחי' חלל ריקן הרבה מחזיק הרבה יותר כמשל הכוס כל שחללו עמוק ביותר וארוך ורחבו הרבה יוכל לקבל הרבה ממש כפי ערך מדתו בריקניות כן יקבל מילואו וז"ש כוס"י רויה כו'. ונמצא מזה גם בד"ה כי בועליך עושיך בסה"מ תרל"ד. ובמאמר באתי לגני תש"י ס"ו וביאוריו. ועוד.

"קטונתי" הוא כלי להחסד

אולם עי' בסה"מ תרע"ח ע' קה (מובא בליקוט פירושים ומ"מ לאגה"ק כאן ע' לד) שמבאר את אגה"ק כאן וז"ל: ועי"ז קטנתי מריבוי הגילויים שנעשה בבחי' שפל ביותר כו', והיינו שבזה נעשה כלי יותר אל האור והגילוי כו', וזהו שאומר באגה"ק "שכל הקרוב אל ה' הגבה למעלה מעלה צ"ל שפל רוח יותר למטה מטה כו'", היינו להיות כלי אל האור כו', והוא מה שהעדר הכלי הוא בחי' כלי כו', וכמו בלא תעשה שהלא כלי הוא הכלי כו'.

וכ"כ בהמשך תער"ב ח"ב ע' תשסה שמבאר ג"כ את האגה"ק, ומסיים: וזהו קטנתי מכל החסדים כו' והו"ע הביטול שזהו הכלי לגילוי אוא"ס כו' וע"י הגילוי נעשה הביטול ביותר כו'.

אם כן שני הענינים שהבאנו, מה שמבואר באגה"ק שהשפעת החסד גורם שפלות וביטול, ומ"ש בס' "חסד לאברהם" שהשפלות פועלת את המשכת החסד, הא בהא תליא, כי זה גופא שהשפעת החסד גורמת שפלות, הרי זה מפני שהשפלות היא כלי להשפעת החסד.

ובאותיות פשוטות יותר: באגה"ק כאן מבאר אשר השפעת החסדים לאדם זה פועל אצל המקבל קירוב לאלקות, כי חסד דרועא ימינא (וימין מקרבת), וכשהאדם הוא קרוב יותר לאלקות אז הוא בטל ושפל רוח יותר. והלא מה שחסד פועל קירוב אצל המקבל, הרי זהו מפני שחסד והשפעה ענינו הוא אהבה וקירוב ודביקות (ע"ד המבואר בכ"מ בענין אהבה שהוא תנועת קירוב ויראה תנועת ריחוק, ועי' אגה"ק סט"ו בענין חסד שענינו אהבה, ובכ"מ בזוהר וחסידות נק' אהבה בשם "חסד" סתם, ועי' תניא ספ"ג: והוא כולל חסד וגבורה פי' אהבה וענפיה כו'. עי' במובא בס' הערכים חב"ד ח"א ע' רכג ואילך). א"כ באותה מדה שהוא מן המשפיע אל המקבל, כן הוא ג"כ מן המקבל אל המשפיע שכאשר המקבל הוא בטל יותר שאז הוא קרוב יותר לאלקות, הרי אותו הקירוב הוא ענין של אהבה וקבלת חסד.

דיוקים במאמר "קטונתי" משנת תשכ"ג

ועי' ג"כ בד"ה קטונתי מכל החסדים, י"ט כסלו תשכ"ג (תורת מנחם חל"ה ע' 246), שכותב: שזהו מה שמבאר רבינו הזקן באגה"ק בענין קטנתי מכל החסדים, שגילוי החסדים שלמעלה פועל הענין דקטנתי, ועד"ז לאידך שהקטנתי דלמטה פועל ריבוי בהמשכת כל החסדים מלמעלה, כנ"ל מלקו"ת [ס"פ עקב] שהחותם שוקע דלמטה פועל חותם בולט מלמעלה, וזהו גם מה שמסיים באגה"ק הנ"ל "ומענה רך משיב חימה כו'" ולאח"ז מוסיף "וכולי האי ואולי יתן ה' בלב אחיהם כמים הפנים וגו'". ע"כ.

[בשנת תשכ"ג הי' אז עוד מאמר ד"ה קטונתי לפני זה בש"פ וישלח י"ח כסלו, ושם הלשון (בע' 223): וזהו גם הפירוש דקטנתי מכל החסדים, שע"י העבודה דקטנתי, שהו"ע הביטול, בחי' חותם שוקע דלמטה נמשכים כל החסדים, בחי' חותם בולט דלמעלה, שהוא חסד בלי גבול. והיינו שבתניא מבואר רק שמצד החסדים נעשה הענין דקטנתי, אבל בלקו"ת מוכח שיש עוד פירוש, שהענין דקטנתי גורם להמשכת כל החסדים". ע"כ.

ומלשון זה "שבתניא מבואר רק" כו', יש להבין לכאורה שפי' התניא ופי' הלקו"ת הם שני ענינים נפרדים. אך מאמר זה נאמר בש"ק, והיא "הנחה בלתי מוגה" שרשמו השומעים, א"כ ובודאי שאין לדייק בלשונות. פיסקא ממאמר זה הובא גם בס' "ליקוט פירושים ומ"מ לתניא" (ע' כח) , ושם הלשון: "שבתניא מבואר פירוש פסוק זה שמהחסדים נעשה קטנתי, אמנם בלקו"ת מוכח שיש עוד פירוש". [וליקוט פירושים לא נקט הלשון: שבתניא מבואר רק כו'.

וע"כ לדעתנו המכוון גם במאמר זה של ש"פ וישלח, הוא כמו במאמר השני שנאמר בי"ט כסלו, אשר בתניא נתפרש יותר ענין שהחסדים פועלים הקטנות, ובלקו"ת מבואר שהקטנות ממשיכים החסדים. ושני הענינים קשורים זה בזה. ומתאים למ"ש לעיל ע"פ מאמרי אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע כו'. וראה במה שנכתוב עוד לקמן מהלקו"ת].

"קטונתי" גם מצד המשפיע

והנה באגה"ק שם, אחרי שכותב "וכנודע דכולא קמי' דווקא כלא חשיב, וא"כ כל שהוא קמי' יותר הוא יותר כלא ואין ואפס", הוא ממשיך: "וזו בחינת ימין שבקדושה וחסד לאברהם שאמר אנכי עפר ואפר", "משא"כ בזה לעומת זה הוא ישמעאל חסד דקליפה, כל שהחסד גדול הוא הולך וגדל בגובה וגסות הרוח ורוחב לבו". הלא שמקשר ענין המבואר כאן עם החילוק דחסד דקדושה וחסד דקליפה.

ובענין חסד דאברהם וחסד דישמעאל מבואר בארוכה בלקו"ת פ' עקב דף יז, ג ואילך, שחסד דאברהם ואנכי עפר ואפר נמשך מבחי' חסד דמ"ה שהוא הביטול דעולם התיקון ולכן הוא משפיע מחייו ממש ואפילו מגיע לו ריעותא מהגמילות חסד לא ימנע א"ע מלגמול חסד כו', משא"כ חסד דישמעאל שהוא משבה"כ שמעולם התוהו שהפיזור הוא רק בכדי להראות את עשרו להיות לו לשם ולתפארת היפך מבחינת הביטול דעפר ואפר ועל כן הוא משפיע רק מהמותרות שלו כו' ע"ש,

וכותב שם בלקו"ת: "וזהו מדת חסד לאברהם שנמשך מבחי' ואנכי עפר ואפר ועד"ז אמר יעקב קטנתי מכל החסדים כמ"ש באגה"ק ע"ש" עכ"ל. הרי שמקשר בלקו"ת את המבואר באגה"ק כאן שהחסד גורם ביטול אצל המקבל, לענין השפעת חסד דקדושה שהוא מצד ענין הביטול במשפיע.

ציון הצ"צ לאגה"ק "קטונתי"

וכן מפורש ג"כ באוה"ת וישב דף רנט, ב (עי' בליקוט פירושים ומ"מ לאגה"ק כאן ע' לז), שמביא שם מ"ש בר"ח שער הענוה פ"א שמדת הענוה ימצא בכתר, "כי מדות הענוה הם להיות עובר על מדותיו שהם י"ג מדה"ר דאריך אנפין והוא נק' אין להיותו מחשיב עצמו לאין נגד המאציל" עכ"ל הר"ח, ומאריך בזה הצ"צ במארז"ל במקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו, שגדולתו היינו כתר להיות שרש לנאצלים ולכן נק' הכתר אין כו', ואחרי זה כותב שם: "ועי' באגה"ק ד"ה קטנתי איך שהחסד והוויתור נמשך מחמת הענוה. ואעפ"כ הענוה עצמה זהו למעלה מן המדות הנמשכים ממנה".

הרי גם באוה"ת הוא מבאר באגה"ק כאן, שלא רק החסד גורם את הענוה כמפורש באגה"ק, אלא גם שהוא נמשך מן ה"אין" והענוה.

ואולי כוונת הצ"צ הוא להסיום באגה"ק שם, שכ': ולזאת באתי כו' מודעה רבה לכללות אנ"ש על ריבוי החסדים אשר הגדיל ה' כו', לאחוז במדותיו של יעקב שאר עמו ושארית ישראל שמשים עצמו כשיריים ומותרות ממש שאין בו שום צורך כו', להשפיל רוחם ולבם במדת אמת ליעקב מפני כל אדם בנמיכות רוח, ומענה רך משיב חימה, ורוח נכאה כו'. ע"כ.

אשר מסיום זה יש ללמוד, כי ההתנהגות בוויתור וחסד עם המנגדים הוא תוצאה מביטול ונמיכות רוח. ואפשר זהו שכותב הצ"צ: "ועי' באגה"ק ד"ה קטנתי איך שהחסד והוויתור נמשך מחמת הענוה". ועי' ג"כ בד"ה קטונתי מן י"ט כסלו תשכ"ג (שהבאנו לעיל).

אבל איך שנלמוד הפי' בהגה"ת הצ"צ, עכ"פ למדנו אשר הכוונה באגה"ק כאן היא לא רק ש"קטונתי" בא כתוצאה מן החסדים, אלא גם שה"קטונתי" הוא כלי הגורם את החסדים.

ג' ענינים בקשר של השפעת החסד ל"קטונתי"

ולפי כ"ז, יוצא לנו אשר לפי הלקו"ת ואוה"ת בפי' האגה"ק, הוא מתאים למה שהבאנו מס' חסד לאברהם שה"קטונתי" של יעקב הי' הכלי להמשכת החסד.

אלא שיש חילוק בין הלקו"ת ואוה"ת למ"ש בס' חסד לאברהם, כי בלקו"ת (בהחלק שהבאנו) ובאוה"ת מדובר ש"קטונתי" של המשפיע גורמת את החסד, ואילו במה שהבאנו מס' "חסד לאברהם" הוא ש"קטונתי" של המקבל הוא כלי וגורם את השפעת החסד. וכן בשטחיות לשון האגה"ק הוא מדבר על "קטונתי" אצל המקבל.

ולסיכום, יש כאן באגה"ק שלשה ענינים:

א) "קטונתי" של המקבל, שבא ע"י השפעת החסד. (שזהו המפורש באגה"ק).

ב) "קטונתי" של המקבל הוא כלי וגורם את השפעת החסד מצד המשפיע (שזהו המבואר בס' "חסד לאברהם", ובמאמרי אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע).

ג) השפעת החסד בקדושה הוא ע"י "קטונתי" וה"אין" מצד המשפיע (כמפורש בלקו"ת עקב ובאוה"ת).

וג' ענינים אלו הם משולבים וקשורים זה בזה.

בלשון אגה"ק: וימינו תחבקני

ואגב יש לציין כאן אשר הלשון באגה"ק הוא: קטנתי מכל החסדים ומכל כו'. פי' שבכל חסד וחסד שהקדוש ב"ה עושה לאדם צריך להיות שפל רוח במאד, כי חסד דרועא ימינא, וימינו תחבקני, שהיא בחי' קרבת אלהים ממש ביתר שאת מלפנים. ע"כ.

וע"ז שהחסדים דרועא ימינא הם קירוב הוא מביא פסוק "וימינו תחבקני", ולא נקט מאמר (סוטה מ"ז) "ימין מקרבת".

וי"ל בזה כי "וימינו תחבקני" כולל יותר מאשר "ימין מקרבת" בסתם, עי' בלקו"ת שמע"צ עט, א ע"פ וימינו תחבקני: הוא בבחינת חיבוק ממש כאדם המחבק לחבירו שאינו יכול להפרד ממנו בשום אופן וכך למטה נמשך ונתגלה אה"ר לה' לבדו שלא ליפרד ממנו ח"ו (ועד"ז בלקו"ת תצא מ, א. נצבים מח, ג. סוכות עח, ד. שמע"צ פא, ב. שה"ש לד, ד. מה, ג. ובכמה מקומות שם מבאר בענין החיבוק שהוא מכל צדדיו). וראה תניא פמ"ה ופמ"ו,

ועי' אמרי בינה לאדהאמ"צ שער התפילין פכ"ט שמוסיף עוד על פעולת החיבוק גם אצל המקבל (ע"ד הנקודה באגה"ק כאן) : "גם אם לבו (של המקבל שחובקים אותו) ירצה ליפרד, לא יניחנו המקיף דחיבוק הזה לעולם", ועד"ז במאמרי אדהאמ"צ דרושי חתונה ח"ב ע' שצז ואילך: כי זהו יתרון מעלה שיש בכח אור מקיף זה דאהבה רבה בבחי' חיבוק בימין מקרבת ברוב עוז וחיבה יתירה שפועל חיזוק כח האהבה היתירה בהעלם בלב המקבל אל המשפיע שיומשך אליו תמיד ולא יוכל להפרד לעולם כו'. ע"ש באריכות, ועד"ז שם ע' תפז ואילך.

(אבל עי' לקו"ת ואתחנן ח, ד: "אף שנמשך עליו בחינת וימינו תחבקני היא בחינת חיבוק מבחוץ ולכן היא חולפת ועוברת אחר התפלה". ובסה"מ תקס"ו ח"ב ע' תרל: מ"ש שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקיני פי' תחבקיני הוא ענין הארת המקיף בלבד שחופף מלמעלה עד"מ החיבוק שמחבק ביד שאין האהבה הזאת מגעת בתוך האדם בפנימיותו ותוך תוכו וע"כ מיד אחר התפלה חולפת ועוברת. ועד"ז הוא באמ"ב שם שער הק"ש פמ"ד. ואכמ"ל),

ועל כן נקט כאן "וימינו תחבקני" כי הקירוב של תנועת החיבוק מתאים יותר למ"ש באגה"ק כאן בענין החסדים והאמת של יעקב (מדת האמת שלימו דכולהו כו'). וכמו שממשיך כאן באגה"ק "שהיא בחי' קרבת אלקים ממש". ועי' ג"כ בסה"מ תקס"ט ע' רצב ובתו"ח וישלח מו, א בענין חיבוק שדוקא בה מתגלה בחי' אהבה רבה שלמעלה מן הכלים ובאה בבחינת מתנה מלמעלה ואח"כ כמים הפנים כו'.

* * *

ס' שפת אמת עה"פ קטנתי

ועוד יש לציין, כי כאשר כתבנו פעם, על כמה ענינים בס' "שפת אמת" להאדמו"ר מגור שכנראה מקורם בספרי אדה"ז (גם כשאינו כותב במפורש המקור באדה"ז). ונזכר מזה בא' מאגרות קודש כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע אשר בספרי שפת אמת יש דברים רבים שיסודותם בתורת חב"ד.

וגם בנדו"ז ראה בס' שפת אמת פ' וישלח (בדרוש שנת תרל"א) עה"פ קטנתי מכל החסדים וז"ל: אא"ז מו"ר זצלה"ה הגיד בשם הר' מלובלין פי' קטונתי מכל החסדים שגם זה שקטן בעיניו ג"כ מחסדי השי"ת, וי"ל עוד שעל ידי החסדים שעשה עמו השי"ת הכיר כי קטן הוא, כי כן הוא שע"י גודל חסדיו ית' שרואה האדם עי"ז מבין קטנותו. ע"כ.

ועוד שם בשפת אמת (תרל"ד), ז"ל: קטנתי מכל החסדים. שמעתי מכבוד מו"ז ז"ל בשם הרב הק' מלובלין ז"ל שגם מה שקטן בעיניו הוא מהחסדים של הש"י כו', ונראה להוסיף ביאור כי יש לכל איש ישראל להשיג הכנעה וקטנות ע"י חסדי השי"ת שעושה עם האדם לפנים משורת הדין לכן צריך האדם להשיג בושה ולהכניע לפניו ית', וז"ש קטנתי מכל החסדים שמכל החסד וטוב שעשה עמו השיג קטנות כו'. והאמת כי תכלית חסדי השי"ת הוא כשמשיג האדם הכנעה וקטנות ע"י החסדים זה אות ומופת שמקבל החסדים אליו והבן. ע"כ.

ועוד שם בשפ"א (תרל"ה): קטנתי מכל החסדים, מו"ז ז"ל הגיד בשם הרב מלובלין כי גם מה שקטנתי הוא ע"י החסדים כו'. ובמדרש כדאי אני כו'. פי' כי מכל חסד צריכין לבוא להכנעה ובושה ע"י שמבינים שאין זוכין לזה רק בחסדו ית', וזה סימן שהוא חסד אמת, כי חסד לאומים חטאת שבאים על ידי זה לגאוה ואינו דבר של קיימא כו'. וז"ש קטנתי מכל החסדים שלא בא לו גאוה ח"ו רק אדרבה נתוסף לו הכנעה ועי"ז נשאר לו כל זכיותיו. ע"כ. ועד"ז שם ג"כ בדרוש תרל"ח.

וי"ל ששורש דברים אלו (הפי' השני) אצל הגה"ק השפ"א הי' מס' התניא, כי הלא מביא בספריו בענינים אחרים כמה פעמים מס' התניא.

פירוש נוסף בפסוק קטונתי גו'

וכאן בשפת אמת ניתוסף לנו עוד פירוש ע"פ קטונתי גו', והוא מהה"ק החוזה מלובלין שהקטנות וענוה של האדם היא מחסדי השי"ת.

(ויש לעיין בדיוקי הלשונות בשפת אמת, שבתחילה הוא נקט אשר ב' הפירושים הם ענינים שונים, פי' הרב החוזה שמה שהוא קטן בעיניו הוא מהחסדים של השי"ת (ואפשר ר"ל שאמיתית מדת הענוה באה במתנה מלמעלה), ופי' המיוסד על אדה"ז שחסדי השי"ת גורמים לבושה והכנעה לפניו יתברך. אולם בדרושי שנים המאוחרות ניכר שהוא מתווך שגם כוונת החוזה הוא ע"ד פירוש אדה"ז).