מרגלא בפומי' דכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו ביאור אדמו"ר האמצעי (בד"ה אל תצר את מואב, נדפס במאמרי אדהאמ"צ דברים בתחלתו), שבזמן הזה עבודת האדם היא בכיבוש ז' עממין, בירור ז' המדות דנה"ב; ואילו לע"ל יהי' גם כיבוש ג' עממין, קיני קניזי וקדמוני, שהיא העבודה דבירור ג' המוחין חב"ד. ובשיחות חודש מרחשוון תשנ"ב ביאר רבינו באורך, שבזמנינו זה, בסיום וחותם הגלות, יש להתחיל כבר בעבודה זו דכיבוש ג' עממין, יעויין שם.

ובהשקפה ראשונה יש לשאול לכאורה, כיצד מתאים ביאור זה של אדמו"ר האמצעי עם כל המהלך דספר של בינונים, שתוכנו, אשר בירור ז' המדות דנה"ב לאמיתתן אינה שייכת אלא ליחידי סגולה, לצדיקים, והיא בחינת "עולמך תראה בחייך", "להתענג על ה' מעין עולם הבא . . ואין כל אדם זוכה לזה כי זהו כעין קיבול שכר" (סש"ב פי"ד); ואילו העבודה השייכת לכאו"א מבנ"י בכל זמן ובכל מקום היא העבודה עם המוחין שלו, שכן "מוחו ברשותו ויכול להתבונן בו ככל אשר יחפוץ כו'" (ל' התניא בפי"ז). וכמבואר באריכות בסש"ב (פי"ב, יד, טז-יז, ועוד), שמדות של נה"ב אינן נמצאות תחת מרותו של הבינוני, ואילו המוח שלו נמצא תמיד תחת מרותו, וכיון שמוח שליט על הלב, הרי ע"י המוחין יכול להיות זהיר במחדו"מ בתכלית השלימות.

ועיין בסש"ב פל"ז, וז"ל: "מהותן ועצמותן של בחינות חב"ד מק"נ שבנפש החיונית נכללות בקדושה ממש כשעוסק [הבינוני] בתורה בעיון ובשכל, ואף שמהותן ועצמותן של המדות . . לא יכלו להם הבינונים להפכם לקדושה, היינו משום שהרע חזק יותר במדות מבחב"ד".

ולכאורה צריך לומר, שלא ראי עבודת המוחין המבוארת בתניא כראי עבודת המוחין המבוארת בדרוש אדהאמ"צ. ואבקש מקוראי הגליון להגדיר את החילוק בטוב טעם.