במה שכתב הרב יעקב משה שי' וואלבערג, בגליון תתיד בנוגע למ"ש הרמב"ם, בהל' שקלים (פ"ג ה"י) "וכן הגוזל או הגונב חצי שקל ושקלו - יצא".

והא פסק אדמה"ז בתניא (פרק לז) שהמשכת גילוי אוא"ס להתלבש בדבר הגשמי, הוא רק "בדבר שהי' תחילה תחת ממשלת קליפת נוגה ומקבל חיותה ממנה שהם כל דברים הטהורים ומותרים שנעשה בהם המצוה מעשית, כגוף קלף התפילין ומזוזה וס"ת, וכמרז"ל לא הוכשר למלאכת שמיים אלא טהורים ומותרים בפיך, וכן אתרוג שאינו ערלה ומעות צדקה שאינן גזל וכיו"ב כו'", הרי ברור שלא יכולים לצאת י"ח מצווה בגזל, ואיך פסק הרמב"ם שכן יוצאים?

ואולי י"ל בזה, ע"פ הידוע בכ"מ שבכל מצוה יש שני גדרים: - יש חיוב גברא, שעל האדם מוטל לקיים המצוה; ויש חיוב חפצא שהמצוה צריכה להיעשות (ולא נוגע כ"כ מיהו המקים, וכה"ג). ועי' בתניא פ"י, ד"ה וישלח תער"ה, ועוד.

ועפ"ז אואפ"ל בדא"פ דמ"ש בתניא שהצדקה צריך להיות ממעות שאינן גזל, קאי על ה"חפצא", ומה שפסק הרמב"ם שיוצא י"ח מצות שקלים ע"י גזל - קאי על ה"גברא".

וההסברה בזה: דהנה תכלית המצות הוא להמשיך בגדרי התחתונים ובעולם הזה אלקות, שהעולם כמו שהוא מצד עצמו הוא גשמי וחומרי וכל מעשה עוה"ז קשים ורעים וכו' (כמבואר בתניא סוף פ"ו), וע"י המצות ממשיך בדבר הגשמי אור השכינה שהוא אור א"ס שיאיר ויגלה בדבר הגשמי תכלית כוונת בריאתו.

ומאידך, יש צורך שכל נשמה תקיים כל המצוות (ואשר בגלל זה היא באה בגלגולים וכו'), אשר בירור זה הוא לנשמה, שעי"ז תתעלה למעלה יותר מכפי שהיתה קודם ירידתה.

ובזה יובן שהא דפסק הרמב"ם שיוצאים י"ח בגזל, הרי זה מצד הנשמה, שאז לא נוגע כ"כ אופן עשייתה, והעיקר הוא העשי', ומכיון שהוא קיים מצוות מחצית השקל - אף שהוא גזול - אבל קיימה בפועל, יצא.

ובתניא מדובר בנוגע לההמשכה שנעשית ע"י המצוה, וכמו שהאדמה"ז כותב בתחילת הענין, וזה לשונו: "ממשיכים גילוי אור א"ס ב"ה מלמעלה למטה להתלבש בגשמיות עוה"ז בדבר שהי' תחלה תחת ממשלת קליפת נוגה וכו'", והמשכה זו יכולה לרדת רק אם המצוה נעשית בדבר מותר, ונראה פשוט.