ס. לואיס, מיזורי
א. בלקוטי תורה מאמר ד"ה תקעו בחודש שופר (הא') פרק ב' מקשה אדמוה"ז: "הנה צריך להבין איך יש כח בתשובה לתקן כל הפגם שבביטול מ"ע (כי הנה במצות ל"ת שאם עבר עבירה אחת קנה לו קטגור . . מאחר שישוב אל ה' וירחמהו מעורר רחמים רבים למעלה והם בחי' מים טהורים שהכתוב אומר "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו'") אבל מ"ע שהם המשכות איברין דמלכא ומאחר שפגם וגרם חסרון השפעתם במה אפוא יתוקן1 ע"י התשובה להיות שלימות השפעתם ומילוי חסרונם".
ומיישב אדמוה"ז: "אך הנה כתיב "ממעמקים קראתיך ה'" פי' שלהיות קראתיך מההעלם אל הגלוי להיות בחינת הוי' דהיינו המשכות והשפעות בחי' אברי דמלכא הוא ע"י ממעמקים דהיינו עומק העליון הוא רצה"ע שלמעלה מעלה מבחי' השתלשלות המתגלה באתערותא דלתתא בעומקא דלבא רצה"ע שבנפש דהיינו ע"י שיעמיק בלבו ענין המרירות בנפשו על גודל הפגם והחסרון שגרם ולצעוק אל ה' בצר לו" עכ"ל. ומוסיף לבאר דזהו ביאור המעשה הידוע דר"א בן דורדיא, שגעה בבכי' וצעקה עד שיצאה נשמתו ממש ולכן אמרו עליו יש קונה עולמו בשעה א', שבשעה א' של תשובה קונה כל עולמו בעוה"ב, אע"פ שלא הי' בידו תורה ומצות מעולם, לפי שע"י בחי' תשובה זו מעומקא דלבא מעורר למעלה רצון העליון ב"ה שלמעלה מעלה מבחי' השתלשלות עכתו"ד בקיצור.
והנה אף שאין לנו עסק בנסתרות, קצת יש להבין לפשוטן של דברים, דהן אמת במעשה דר"א בן דורדיא נראה שהי' לו תשובה במדריגה גדולה עד "שגעה בבכי' וצעקה עד שיצאה נשמתו ממש", אבל בעיקר קושייתו על המ"ע "במה אפוא יתוקן ע"י התשובה להיות שלימות השפעתם ומילוי חסרונם" לכאו' יש מקום ליישב לפי מה שמבו' בגמ' הידועה (יומא פו, ב) "אמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשים לו כשגגות . . איני והאמר ר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשו לו כזכיות . . ל"ק כאן מאהבה כאן מיראה". ע"כ. ומבו' מדברים אלו דב"תשובה מאהבה"2 ה"זדונות נעשו לו כזכיות", ובמיוחד לדעת המנחת חינוך מ' שסד בסופו שכתב: "גם נראה לי הא דתשובה לחוד אינה מועילה בחמורות, היינו תשובה מיראה דאין זו תשובה גמורה, אבל תשובה מאהבה דזדונות נעשו לו כזכיות, וא"כ אפילו על החמורות3 מועיל כיון דנעשין כזכיות א"כ למפרע הוו להו מצוות". עכ"ל. וא"כ בכל עבירה שעשה, הרי נעשו לו כמצוות.
והרבה שנים נתעוררתי בהערה זו, ושמעתי ליישב מאחר הרבנים דבתשובה מאהבה אף דזדונות נעשו לו כזכיות (וכל' המנחת חינוך "למפרע הוו להו כמצוות") מ"מ "האור נעדר מהמצוות הפרטיות והיינו שהאור הפרטי ממצות תפילין או ק"ש עד"מ נעדר ויש רק אור "אחר" מהא ד"זדונות נעשו לו כזכיות" ולכך הק' אדמוה"ז קושייתו.
אמנם, לענ"ד ילה"ע בישוב זה דלכאו' נראה דגם ב"תשובה דר' אלעזר בן דורדיא" אף שהיא תשובה בדרגה גדולה מאד, לכאו' אינו ממלאת החסרון של מצוה פרטית, וא"כ במה עדיף (בפרט זה) "תשובה דר' אלעזר בן דורדיא" מ"תשובה מאהבה" דנעשה לו כזכיות, אלא שמוסיף אדמוה"ז דיש עוד סוג תשובה ד"ממעמקים" דר' אלעזר בן דורדיא, וצ"ע בזה, וה' יאיר עיני וינחני בדרך האמת.
ב. ונראה לי להוסיף בענין זה דלפי מה שביאר אדמוה"ז דר' אלעזר בן דורדיא קנה עולמו בשעה אחת ע"י תשובה מיוחדת מעומקא דלבא, נוכל להבין בעומק יותר הא דמבו' שם בסוף הסוגיא "בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת ואמר רבי לא דיין לבעלי תשובה שמקבלין אותן אלא שקורין אותן רבי", עכ"ל.
ובס' עבודת עבודה להגר"ש ז"ל קלוגר ביאר וז"ל: "הנה טעם קראו רבי הוא (פי' דלכאו' לא היה רב או תנא) הוא כי המלמד לאדם דעת נקרא בלשון רבי ולכך כיון דהשב בתשובה מלמד אחרים לעשות כמוהו כמ"ש "דוד אלמדה פושעים דרכיך" ולפי"ז נהי דכבר ידענו מדוד דתשובה מהני אך זה לא ידענו אם יכול לקנות בשעה אחת או לאפשר דבעינן הרבה שעות . . וא"כ באופן זה הוי ר' אלעזר בן דורדיא רבי לכל העולם שלימד דעת לכל העולם דיש קונה עולמו בשעה אחת ולשם כך נקרא רבי". עכ"ל.
אמנם לפמ"ש אדמוה"ז נ"ע בביאור התשובה דר' אלעזר בן דורדיא דיש סוג מיוחד של בעלי תשובה ד"ממעמקים" (שיכול למלאות החיסרון), הרי לימד אותנו ר' אלעזר בן דורדיא דבר גדול עד למאוד, דמלבד התשובות הרגילות של "תשובה מאהבה" ו"תשובה מיראה" יש, תשובה נשגבה מזה והיינו תשובה ד"ממעמקים", וק"ל.
ג. ולשלימות הענין, יש לבאר בסוגיא זו מהא ד"בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת". ומקשים העולם (אף שלא ראיתי קושיא זו בספר מסויים) דלכאו' למה בכה דהו"ל לשמוח דיש אפשרות לקנות עולמו (עולם הבא) בשעה אחת. ואמרתי לבאר (ואולי שמעתי את זה) דבכה רבי משום שהבין דבוודאי שעל כל מצוה ופעולה טובה "יש שכר", אך הזדמנות כזו לקנות עולמו בשעה אחת אינה מזדמנת לכאו"א (ולפי"ז הוסיף לי חכם אחד שי' שההדגשה היא על מילת "יש", דיש קונה עולמו בשעה אחת אבל אינו אצל כאו"א וכפי שמבאר "יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת" ודו"ק) וכשהצעתי הדברים לפני הרה"ג ר' משה סלובייצ'יק שליט"א משיקאגא הסכים לי שזה פירוש נכון.
1) וכל' אדמוה"ז בתחילת אגרת התשובה: "עבר על מ"ע ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו . . אבל לענין תשובה אף שמוחלין לו העונש על שמרד במלכותו ית' ולא עשה מאמר המלך, מ"מ האור נעדר . . וכמארז"ל ע"פ מעוות לא יוכל לתקן זה שביטל ק"ש של ערבית או וכו'".
2) ואף שמבו' בתניא פ"ז דאי"ז "תשובה מאהבה" רגילה אלא "תשובה מאהבה מעומקא דלבא באהבה רבה וחשיקה וכו'" פשוט הוא דעדיין אי"ז תשובה בסוג של ר' אלעזר בן דורדיא.
3) וע' בספר משנת יעב"ץ (אורח חיים, הלכות המועדים) סי' כ"ד להרב זולטי זצ"ל, שרצה להוכיח כד' המנחת חינוך וז"ל: "ויש להביא ראי' לזה, דגרסי' בירושלמי מכות פ"ב ה"ו שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו אמרה להם חטאים תרדוף רעה, שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו, אמרה להם, הנפש החוטאת היא תמות וכו'. שאלו לקב"ה א"ל יעשה תשובה ויתכפר
ולכאו' צ"ע הלא המדובר הוא בחטא שחייבים עליו מיתה, שהרי הנביאה אמרה הנפש החוטאת היא תמות, וא"כ היאך אמר הקב"ה יעשה תשובה ויתכפר לו, והלא הדין הוא שאם עבר על כריתות אפילו תשובה ויהכ"פ לא מכפר לו אלא רק תולין ויסורין באין עליו אמנם לפי מש"כ המנ"ח הנ"ל, דבתשובה מאהבה שזדונות נעשו לו כזכיות מתכפר לו כפרה גמורה, א"כ מה שאמר הקב"ה "יעשה תשובה ויתכפר לו" הלא הכוונה היא שיעשה תשובה גמורה, דהיינו תשובה מאהבה.
אך יש לציין בזה לד' הפני משה שם בירושלמי בד"ה שאלו לחכמה: "על דרך דמיון כלומר מצד החכמה ומצד הנבואה לא הי' להחוטא שום תיקון והקב"ה הוא שעושה לפנים משורת הדין ומקבלו בתשובה". ואולי יש לומר בדבריו דלאו דוקא מדובר בחמורות שחייבין עליו מיתה, ועיקר הכוונה שאין לו תיקון וא"כ לא מיירי בחמורות ודו"ק. וגם ע"פ סברא לכאו' יל"ע בס' מנ"ח דאולי נאמר דבעבירה חמורה אף ש"תשובה מאהבה" גדולה מ"תשובה מיראה" מ"מ מכיון שהיא עבירה חמורה לא מהני "תשובה מאהבה" להפוך זדונות לזכויות ודו"ק וצע"ק.
וכעין סברת המנ"ח דמכיון שזדונות נעשו לו כזכויות כבר אי"צ ליסורין ושאר דברים הממרקים בחמורות, עיין בס' תפארת ציון לאא"ז ז"ל (סי' ז' הערה 11*) שכתב דבתשובה מאהבה כזו גם בלא וידוי הפה מובן שנמחה גם גוף הקליפה שנתהוה ממעשה החטאת, וא"כ כבר אין מקום לוידוי בפה דבצ"ג אין לו כבר על מה להתוודות. וע"ש שהאריך מאד בעניני תשובה, ודרגות תשובה ע"ש ותרווה נחת.