במאמר כ"ק אדמו"ר ד"ה באתי לגני תשמ"א מבאר שעשיית הדירה לו ית' היא ע"י ישראל שנקראו בשם צבאות הוי'. ולמעלה (באדם העליון) הוא שם צבאות, "כשאני עושה מלחמה ברשעים אני נקרא צבאות".

ומבאר (בסעיף ג) שענין המלחמה הוא כמו ענין המדבר, ומביא פי' הבעש"ט עה"פ "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ צי' ועיף בלי מים כן בקודש חזיתיך" - הלואי בקודש חזיתיך, היינו דהלואי שחזיתיך בזמן הבית, בקודש, כמו שצמאה לך נפשי וכמה לך בשרי בארץ צי' ועיף בלי מים. דארץ צי' ועיף גם הו"ע המדבר שבו צריכה להיות מלחמה, וכמ"ש המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב גו', שזהו"ע המלחמה ברשעים ושם מתגלה בחי' צבאות, ועל כך אמר הבעש"ט "הלואי בקודש חזיתיך..." לפי שע"י המדבר - ארץ צי' ועיף בלי מים, מגיעים לצמאון והתשוקה הכי נעלים.

ולכאורה אינו מובן, שהרי פי' הבעש"ט הוא שהצמאון הוא היותו בארץ צי' ועיף בלי מים (רחוק מהקדושה) - וזה מעורר אצלו התשוקה, והלואי בקודש חזיתיך. אבל בהמאמר מבאר הרבי שלהיותו במדבר (ארץ צי' ועיף בלי מים) שבו צריכה להיות מלחמה עם הרשעים (וכמ"ש המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב), זה מביא להצמאון והתשוקה?

וי"ל דיובן ע"פ המבואר בלקו"ש חט"ו וישב שיחה ד' סע"ב "בשעת מ'איז אין א מצב פון "אין בו דברי תורה" ("אין בו מים"), ווערט במילא "נחשים ועקרבים יש בו" - און עס איז ניטא קיין ממוצע צווישן; ד.ה. אז דער חסרון פון "אין בו דברי תורה" איז ניט נאר דאס וואס ער איז פוסט פון תורה (אין ער קען זיין "פול" מיט עניני הרשות), נאר אין זיין "בור" ווערן בדרך ממילא "נחשים ועקרבים", זאכן וואס זיינען היפך ומנגד צו קדושה".

ועפ"ז אפ"ל, שמ"ש הרבי בהמאמר הנ"ל דלהיותו במדבר "במדבר גו' נחש שרף ועקרב" בו צריך להיות המלחמה זה מעורר התשוקה, אינו ענין אחר עם פי' הבעש"ט בפשטות שרק להיותו רחוק מקדושה שנמצא "בארץ צי' ועיף בלי מים" זה מעורר התשוקה, כי משיחה הנ"ל מובן שבהיותו בארץ צי' ועיף בלי מים זה גורם ממילא למצב של מלחמה "במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב".

[ויש להוסיף, שהוא ע"ד המבואר בלקו"ש שם בהמשך "דערמיט איז מבואר פארוואס תורה זאגט ניט בפירוש אז "נחשים ועקרבים יש בו", נאר מען לערנט עס אפ (- א תוצאה) פון "אין בו מים", ווייל דאס איז א זאך וואס מ'דארף ניט מפרט זיין - "נחשים ועקרבים יש בו" איז בדרך ממילא א תוצאה פון "מים אין בו", ועד"ז כאן שהבעש"ט לא הי' צריך להוסיף ענין זה כי הוא בדרך ממילא].

והיוצא מכ"ז, שהמבואר במאמר באמת נכלל כבר בפי' הבעש"ט.