הרב ח. ר. שי' בגליון תתצז (ע' 39) הזכיר עוה"פ קושיתו דאיך שייך שיהי' מ"ע על יראת העונש שהרי במ"ע אומרים אשר קדשנו והיינו שנמשך קדושה, ויראת העונש הלא זה קליפת נוגה?

ועלה בדעתי לתרץ זה בב' אופנים: א) שיראת עונש זהו קליפת נוגה וכשא"א ליפטר מהרע אזי יש מצוה להשתמש בקליפת נוגה כדי ליפטר מרע הגמור, וכשמקיים מצוה זו אזי נמשך קדושה מפני שקיים מצוה.

ב) בהיפך מהנ"ל, ובהקדים, דלכאו' יכולים להקשות קושיא אחרת דלמה מביא הרמב"ם ענין היראה בענין יראת העונש, ולא מדרי' גבוהה יותר, מאחר שיראת העונש הוא רק בשביל מדרגות הפחותות?

ואפ"ל, כי זהו א' מהענינים שגילתה תורת החסידות, שענין יראת העונש הוא מדרי' פחותה מאד, ואדרבה זהו ענין של קליפה, מאחר שחושב אודת הלגרמי' ורק בלית ברירה מותר להשתמש בזה, משא"כ קודם גילוי תורת החסידות, לא תבעו יותר מזה, וענין יראת העונש נחשב לדרגא נעלה, וצ"ע ובירור בכ"ז.