בספר המאמרים – מלוקט – חלק ד (ע' שס"ד-ה), ד"ה אני לדודי ודודי לי, תשכ"ו [קונט' ר"ח אלול תש"נ] איתא: "הגילוי דאלול שהוא דוגמת מלך בשדה, הוא.. הנתינת כח.. לכאו"א גם להרחוקים ביותר.. ובכדי לקבל הגילוי דאלול צריכה להיות רק הקבלת פני המלך, דבנמשל הוא התעוררות הקבלת עול מלכות שמים. ועוד חידוש בהגילוי דאלול שהגילוי הוא גם לאלה הנמצאים במדבר דלעו"ז. וכמובן גם מזה שעיקר הגילוי דיגמה"ר שבאלול הוא נתינת כח על תשובה, דתשובה כפשוטה היא על ענינים בלתי רצויים (בחינת מדבר), ועיקר התשובה הוא על פריקת עול. דמזה מובן, שהגילוי דאלול הוא גם לאלו שהם בתכלית הריחוק. ומ"ש בהמאמר [לקו"ת ראה לב, א ואילך] שהגילוי דאלול הוא בשדה (ולא במדבר), הוא (לא בהמדבר עצמו, דבענינים שהם היפך רצון ה', אין שייך שיהי' בהם גילוי אלקות, אלא) בישראל הנמצאים במדבר, והגילוי בהם הוא הנתינת כח לצאת ממדבר לשדה לקבל פני המלך. ועפ"ז יש לומר, דמ"ש בהמאמר שהמלך מקבל את כולם בסבר פנים יפות, הכוונה בזה שמדגיש את כולם היא, שגם אלה שהם רק רוצים להקביל את פני המלך אלא שהם שבויים בידי יצרם, וגם כמשתעורר אצלם רצון לעשות תשובה ולקבל עליהם עול מלכות שמים אין זה בא בפועל, גם אותם הוא מקבל בסבר פנים יפות, וזה מעורר אצלם רצון חזק ותקיף להקביל את פני המלך, וע"י רצון זה הם מתגברים על המניעות והעיכובים". עכל"ק.

ויש להבין, אם אלה ש"רק רוצים" להקביל את פני המלך לא באים בפועל להקביל את פניו, מה שייך לומר ש"גם אותם הוא מקבל בסבר פנים יפות", והרי בפועל אינם כאן שיוכל בכלל לקבל אותם?

ואם כן ניתן לקבל את מי שאינו בא בפועל להקביל את פני המלך, א"כ מדוע מקבל רק את אלה ש"רוצים" להקביל את פניו, והרי "במדבר" נמצאים גם כאלו שאפילו "לא רוצים" להקביל את פני המלך, א"כ למה לא יקבל גם אותם "שהם שבויים בידי יצרם" עד כדי כך שאפילו אינם רוצים להקביל את פניו – שהם בעצם "הרחוקים ביותר.. בתכלית הריחוק" [שאומר במאמר שמקבל אותם – וזה הרי יעורר אצלם רצון חזק ותקיף שירצו בכלל להקביל את פני המלך, ואח"כ מרצון זה יתעוררו שיבואו בפועל להקביל את פניו ויתגברו על המניעות והעיכובים]?

ונראה לבאר עפמ"ש בגמ' כתובות (עה, א): "ולציון יאמר איש ואיש יולד בה והוא יכוננה עליון" [תהלים פז, ה], א"ר מיישה בר בריה דר' יהושע בן לוי, אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה וכו' ומפרש רש"י בד"ה אחד הנולד בה: "איש איש יתירה קא דריש, אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה יקרא מבניה ויביאוהו אצלה". עכ"ל.

והמהרש"א, בחדא"ג כתב: "מיתורא דאיש איש קדריש, ופי' הפסוקים נכבדות מדובר בך וגו' בציון, משא"כ בשאר עיירות ומדינות, ואמר שזה הוא החשיבות שבו כי הנה אזכיר רהב ובבל ליודעי וגו', שכן דרך מי שמודיע שיכירו אותו קורא את עצמו על שם עירו ומדינתו, כגון פלוני בבלי, פלוני מצרי, פלוני פלשתי, דהיינו מקום לידתו, אבל בציון יאמר איש ואיש גו', שגם שאינו נולד בה נקרא על שמה כאילו נולד בה, כיון שמצפה לראותה, דהיינו שבודאי שוב יכוננה עליון". עכ"ל.

ונראה לומר דגמ' הנ"ל הוא מקור בנגלה לתורת רבנו הבעש"ט נ"ע "דבמקום שרצונו של אדם שם הוא נמצא". – ראה כתר שם טוב סי' ערה (לו, א). ובספר המאמרים – מלוקט – חלק ה (ע' שלא), שמביא תורת הבעש"ט הנ"ל, כתב: "ויתירה מזו, ששם הוא נמצא כולו".

ובהערה 24 שם כתב: "לקו"ד כרך א קיג, ב. ועוד. וראה לקו"ש ח"ח ע' 348 בהערות הראי' ע"ז מעירוב תחומין דבמקום שדעתו שם, שם הוא מקומו (ראה שו"ע אדה"ז הל' שבת סי' תח: לפי שדעתו של אדם כו'). ובירושלמי ברכות ספ"ו: הסיע דעתו כמו שהוא שינוי מקום". עכ"ל.

ויש להעיר גם ממסכת כלה רבתי (פ"א): "כל המעלה בלבו לעשות מצוה ונאנס ולא עשאו, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו".

ומעתה יבואר היטב מה שנאמר במאמר "שגם אלה שהם רק רוצים להקביל פני המלך אלא שהם שבויים בידי יצרם.. ואין זה בא בפועל, גם אותם הוא מקבל בסבר פנים יפות", כיון "דבמקום שרצונו של אדם שם הוא נמצא כולו". – וכמ"ש המהרש"א: "אבל בציון יאמר איש ואיש גו', שגם שאינו נולד בה נקרא על שמה כאילו נולד בה, כיון שמצפה לראותה" – ד"כל המעלה בלבו לעשות מצוה (להקביל פני המלך) ונאנס (מפני שהוא שבוי בידי יצרו), מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו (שבא להקביל את פניו).

ואלה ש"רק רוצים" מקבל את כולם, גם "הרחוק ביותר.. בתכלית הריחוק" בסבר פנים יפות, משא"כ אלה ש"אינם רוצים" לא יתכן שיקבלם, כיון שאינם כאן כלל וז"פ.

אגב: במס' כלה רבתי הנ"ל נאמר בהמשך: "וכל המעלה בלבו לעשות חטא, עד שעת מעשה לא מחייב" עכ"ל, ולכאו' למה משנה הלשון ולא אומר "כאילו לא עשאו" – כהלשון גבי מצוה?

ברם באמת גם גבי חטא נחשב כאילו עשאו, רק ש"עד שעת מעשה לא מחייב" עונש בלבד. ועי' מס' כלה (פ"א) "כל המסתכל באשה בכונה כאילו כו'". וכ"ז מקור לתורת הבעש"ט נ"ע דבמקום שרצונו של אדם שם הוא נמצא.

והנה בהמאמר מחדש: "ועוד חידוש בהגילוי דאלול שהגילוי הוא גם לאלה הנמצאים במדבר דלעו"ז.. ומ"ש במאמר שהגילוי דאלול הוא בשדה (ולא במדבר), הוא כי הגילוי דיגמה"ר הוא.. בישראל הנמצאים במדבר" וכו', עכ"ל.

ובהערה 16 כתב: "להעיר ממאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ד"ה ענין אלול (ס"ע תתכה) "ונק' שדה ומדבר כמו מלך הנוסע בדרך במדבר". וי"ל שהכוונה שם היא שבאלול הגילוי דיגמה"ר הוא לישראל הנמצאים במדבר, כבפנים". עכ"ל.

ונראה לומר, שלא רק שכך הוא הכוונה שם, אלא שזה גם מדויק בהלשון; שבלקו"ת נאמר שהמלך נמצא בשדה, משא"כ במאמרי אדה"ז נאמר "כמו מלך הנוסע בדרך במדבר", והיינו שבהמדבר בעצם הוא לא נמצא, אלא ש"נוסע בדרך" בלבד, והיינו הנתינת כח לישראל להוציאם מהמדבר לשדה לקבל פני המלך.