בתו"א כט שו"ה שבקרבנות, כותב שם שבקרבנות היו שני דברים דם וחלב. וקטורת היא בחי' בכל לבבך, והאברים שהן החלב הי' אחר הנרות והקטורת וכו' עיי"ש שהאברים שהן החלב הן אהבה בתענוגים, (ובשערי אורה מבואר בארוכה שאהבה בתענוגים היא למעלה מאהבה דבכל מאדך שהיא קטורת). ועפי"ז הקשה חכם א', איך כותב פה בתו"א שקטורת היא בחי' בכל לבבך, הלא קודם לזה מבואר שקטורת הו"ע ריח שזהו בכל מאדך.

אך לכאו' התירוץ הוא פשוט; שבתו"א יש טה"ד. והנקודה שנדפסה בשורה הנ"ל בין מלת וחלב ~ וקטורת, היא יתירה ו"היא" שכותב כאן כוונתו על הדם. (אך צ"ע מדוע מפרש רק הדם הלא הוא מחדש שאהבה בתענוגים היא למע' גם מקטורת ~ אהבה בכל מאדך כנ"ל). שהוא (וצ"ע ג"כ על הלשון "היא" בל' נקבה הלא דם הוא ל' זכר), הוא אהבה בכל לבבך.