במה שהבאתי בגליון תתט מהמשך תער"ב בחילוק בין הרהור לכונה ומחשבה, הנה שמעתי מהחסיד הר"ר שמחה ז"ל גורודצקי, אשר בילדותו התאכסן בביתם בעיר וויטעבסק החסיד הנודע ר' אברהם בער ירמיה'ס, ובסוף ימיו נחלה ל"ע במחלת השיתוק ר"ל וניטל ממנו כח הדבור, וביקש את אביו של ר"ש שכאשר נוסע לכ"ק אדמו"ר מהרש"ב ישאלנו - דמכיון שאינו יכול להוציא התיבות בדבור אלא בהרהור בלבד, היינו מסתכל בסידור ורואה התיבות, הנה איך צריך לנהוג בק"ש עם הכונה, כגון שהוי' הוא אחד וכו': אם להרהר קודם כל התיבות שבפסוק ראשון ואח"כ להרהר הכונה, או שיכול בכל תיבה להרהר התיבה וגם הכוונה. והטעם שלא לעשות כן כיון שחשש שהכונה הוי הפסק בין התיבות שמהרהר.

וענהו כ"ק אדמו"ר מהרש"ב שיכול להרהר התיבות וגם כונתה, וכנראה שלא חשש להפסק. - ויובן ע"פ המבואר בהמשך הנ"ל שכונה והרהור אינם שייכים זל"ז, וכמו שהכונה ל"ה הפסק כשמדבר התיבות בפיו - ה"ה שלא הוי הפסק כשמהרהר.

וזכורני שראיתי פעם שבכיו"ב נשאל הגאון האבני נזר ופסק כנ"ל.

ויש להאריך בזה ואכ"מ.

בגליון העבר [תתט] האריך הרב איב"ג בענין שיטת אדמו"ר בגזירת היוונים אם הי' שעת שמד או לא, והביא מכמה מקומות בלקו"ש.

לשלימות הענין יש להעיר מד"ה וישב יעקב תשי"ב, שמבאר שהמס"נ הי' למעלה מטעם ודעת דקדושה, שכל התורה. שהגזירות היו רק מילה שבת וטהמש"פ [עריות], וא"כ הרי שבת ומילה אינם מהג' עבירות ועריות שתבעל להגמון תחילה הרי י"ל שלא חל ע"ז יהרוג ואל יעבור כי אסתר קרקע עולם, ואף שבשעת השמד הדין הוא דיהרוג ואל יעבור על כל המצוות מ"מ לא צריכים לערוך ולצאת מלחמה ע"ז [וזה כמוש"כ בלקו"ש חל"ה], ואח"כ מוסיף דגזירת היונים הי' בדרך התחכמות שבאמת כוונתם היו לעקור את עיקרי האמונה ולבטל כל התורה ומצוות דך גזרו גזירות בדרך התחכמות, ועיי"ש שמבאר שלנגד זה צריכים מס"נ יותר עמוקה, וא"כ י"ל שבתחילה לא הי' גדר דשעת השמד רק מכיון שהי' התחכמות הבינו החשמונאים שזה יביא לעקירת כל התורה כולה ולכן מסרו נפשם - אף שעפ"י הלכה לא הי' בתחילה גדר של שעת השמד.

עוד יש להעיר מה שציין מהסדר משנה שפשטו ידם בבנותיהם הי' להנאת עצמם - מהערת כ"ק אדמו"ר על מאמר כ"ק אדמו"ר מהר"ש כי עמך מקור חיים תרלב, שכתב שם "ומה שאמרו ורבים ביד מעטים כו' היינו אם לא היו נשמעים להם לבטל תורה", וכתב ע"ז כ"ק אדמו"ר "עפ"ז מובן בפשיטות מש"כ בתו"א שם (ל, רע"א) שהיוונים לא בקשו לשלוח ידם, אף שכ' הרמב"ם (ריש הל' חנוכה) ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם (ובכלל - ממונם שאני, ובבנותיהם ה"ז להעבירם כו')." עכל"ק, שמבואר מזה שמש"כ הרמב"ם הוא רק אם לא היו נשמעים להם לבטל תורה, וא"כ ה"פשטו ידם" הוא תוצאה מהגזירות לבטל דתם, ואח"כ כותב להדיא שבבנותיהם הי' לכתחילה להעבירם וכו'. ויש לעיין עוד בזה.

ובכללות יש להעיר מהמבואר בלקו"ש חי"ח ע' 302 הערה 17 וע' 320 אודות מס"נ כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, שהי' למעלה מטו"ד דקדושה "בלי חשבונות", ולכאורה זה מתאים גם בנוגע מתתי' ובניו, ובפרט מה שמבאר [ע' 323] החילוק בין פינחס שלא הי' הנשיא אז לבין המצב בזמן כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע שהנשיא הוא הכל, והרי גם בחנוכה הרי מתתי' ובניו היו הנשיאים שהם היו כהניך הקדושים והם נעשו המלכים [וידוע דעת הרמב"ם שזה הי' למעליותא, ודלא כהרמב"ן בפרשתינו שזה הי' חסרון].

במאמר ד"ה "באתי לגני" תשכ"א (א) סעיף ה' מבאר החילוק בין "צבאות הוי'" ל"הוי' צבאות", והחילוק בין משה ליהושע, שבימי משה הי' בחי' צבאות הוי' ששייך לאצילות, ובימי יהושע הי' בחי' הוי' צבאות שנמשך לבי"ע, וממשיך בהמאמר מעלת משה לגבי יהושע, שמשה הוא כפני החמה, משא"כ יהושע הוא כפני לבנה, "ומעלת החמה שאין בה שינויים" - עכ"ל.

והנה הא דמוסיף דמעלת משה הוא כפני החמה שאין בה שינויים - צריך להבין מהו הפירוש בזה, דהרי בפועל מצינו בהשמש שיש חילוקים בהאופן שהשמש מאיר במשך היום, שלעתים החמה מאיר בתוקף ולעתים בחלישות?

ויש לציין זה להמבואר במקום אחר, במאמר כ"ק אדמו"ר הריי"ץ נ"ע ד"ה אז יבקע (נדפס בסה"מ קונטרסים חלק ב'), וז"ל: "דהתחלקות תוקף החום דשמש בשעות היום הוא רק באופן קירובה וריחוקה מן הארץ בהילוכה במעלת העיגול ברקיע, ולכן הנה באמצע היום החום בתוקף ביותר והצל בראש כל אדם, אבל בעצם אופן האור השמש הרי אין בה חילוקים מהתחלת זריחתה עד סוף שקיעתה", עכ"ל. ולא באתי אלא להעיר.