ר"מ בישיבה
בתניא פל"ז מבאר אדה"ז איך ע"י עשיית המצוות "ממשיכים גילוי אור א"ס ב"ה מלמעלה למטה להתלבש בגשמיות עוה"ז בדבר שהי' תחלה תחת ממשלת קליפת נוגה ומקבל חיותה ממנה, שהם כל דברים הטהורים ומותרים שנעשה בהם המצוה מעשית, כגון קלף התפלין ומזוזה וס"ת, וכמרז"ל לא הוכשר למלאכת שמים אלא טהורים ומותרים בפיך, וכן אתרוג שאינו ערלה ומעות צדקה שאינן גזל וכיו"ב כו'".
והיינו דמבואר, דאם נותן צדקה מכסף גזול - אין החיות שבמעות עולה לקדושה; ולכאורה גם לא קיים המצוה דנתינת צדקה - ע"ד ב' הדוגמאות שמביא אדה"ז: א) ד"לא הותר למלאכת שמים אלא טהורים בפיך", ואם כתב ס"ת וכיו"ב על קלף דבהמה טמאה - אין זה ס"ת. ב) וכן עד"ז אם לקח אתרוג של ערלה - לא קיים מצות נטילת ד' מינים.
ולכאורה צ"ב איך זה מתאים עם הא דפסק הרמב"ם (שקלים ג, י): "וכן הגוזל או הגונב חצי שקל ושקלו - יצא".
והנה בשו"ת 'עונג יו"ט' (ס"ל מב, א) הקשה על הרמב"ם הנ"ל - למה לא חשיב "מצוה הבאה בעבירה". ומבאר עפ"י המבואר ברע"א, ד"מצוה הבאה בעבירה" הוא דוקא במצוה כזה דלא מינכר דעשה מצוה, ואם לא קיים המצוה אפשר לומר עליו דכמאן דלא עביד דמי, כגון נטילת לולב ואכילת מצה וכיו"ב; אבל המל בשבת למשל, הנה אף דעבר עבירה, מ"מ, כיון דהתינוק מהול - א"א לומר ע"ז הגדר ד"מצוה הבאה בעבירה".
ועד"ז ביאר בהא דנתן מחצית השקל מכסף גזול, דכיון דהחיוב לתת מחצה"ש הוא כמו חוב (שממשכנין ע"ז), א"כ, כיון דסו"ס שילם חובו להקדש ע"י נתינתו, דהא ההקדש קונה המעות בשינוי רשות, שוב א"א לומר ע"ז החסרון ד"מצוה הבאה בעבירה".
ועפי"ז יש מקום לומר, דבנוגע למחצה"ש דוקא, כיון דהוי חוב עליו, משו"ה יוצא אף בגזל; אבל בצדקה סתם, דאינו חוב עליו, שפיר אמרינן עלה דהוי "מצוה הבאה בעבירה".
[ולכאורה אין נפ"מ להלכה בהא דמעות הצדקה הוא דוקא "שאינן גזל", דהא פשוט הוא דלכתחילה אסור לתת הגזל לצדקה, ואעפ"כ בדיעבד כשכבר נתן הרי הוי ברשות הצדקה, ומהו הנפ"מ לפועל אם קיים מצות צדקה. ואולי י"ל, דאם חייב עצמו בנדר לתת צדקה - יש נפק"מ באם יוצא ידי נדרו בנתינת צדקה מגזל. אלא שעפי"ז לכאורה נסתר תי' הנ"ל מיוסד על ה'עונג יו"ט'. (ואולי י"ל דסו"ס לא קיים נדרו - ואפילו לפי ה'עונג יו"ט': שהרי הנדר הי' שיתן "צדקה", והרי לא נתן "צדקה" - כיון דהוי "מצוה הבא בעבירה" - אף שנתן מעות להעני. וצ"ע)].
אבל עדיין צ"ע, דהנה מפשטות הל' בתניא משמע דמעות גזל הוא חפצא דקליפה מצד גוף המעות עצמן, ע"ד אתרוג של ערלה, ולא משום "מצוה הבאה בעבירה", שהרי אינו מזכיר שם הענין ד"מצוה הבאה בעבירה"; ורק בהג"ה, בהמשך ל"אתרוג שאינו ערלה" מבאר - "שהערלה היא משלש קליפות הטמאות לגמרי שאין להם עלי' לעולם כמ"ש בע"ח וכן כל מצוה הבאה בעבירה", אבל אינו מבאר דהא דמעות הצדקה הוא דוקא כשאינן גזל - הוא מטעם "מצוה הבאה בעבירה".
בקיצור: כיון דמעות גזל הוי משלש הקליפות - איך שייך לצאת בו מחצה"ש, היינו דכסף נעשה כסף של הקדש ועי"ז קונים קרבנות וכו'.
ירושלים עיה"ק ת"ו
לכאורה ישנה סתירה בענין שיעור קוטר השמש, דהנה בשער היחוד והאמונה פ"ז כתב שזהו מבחי' ממכ"ע; ובאוה"ת בראשית עמ' 1888 נאמר שזהו מבחי' אור סובב.
וכן בענין שיעור המרחק בין הארץ לרקיע שהוא מהלך ת"ק שנה, הנה בתניא (שם) כתב שזהו מבחי' ממלא, אמנם בסה"מ תרס"ג עמ' קטו כתב שזהו מבחי' סובב.
וצ"ל שבתניא מבאר רק איך שמבחי' ממלא מתהווה ענין הגבול עצמו, וכהל' שם: "כגון השמש שגופו יש לו גבול ותכלית ... וכן כל הנבראים הם בעלי גבול ותכלית", ומ"ש משיעור גודל השמש ורוחק שמהארץ לרקיע היא רק לדוגמא שהם בעלי גבול ותכלית.
אבל באוה"ת ובתרס"ג אין מדבר שם על ענין "גבול ותכלית" דהנה באוה"ת כתב וז"ל: "שיהיה גודלו כך וכך כמו שהשמש עד"מ", ובתרס"ג כתב: "שיהיה אופן תמונת השמים מרחקו מן הארץ ת"ק שנה".
- היינו ששם מבאר שיעור הגבול שהיה יכול להיות פחות או יותר וכל פרטי הגבול באיזה אופן שיהיה כך וכך זהו מבחי' סובב. כלומר, הא דיש בהנבראים בכלל ענין הגבול, הוא מצד בחי' הממכ"ע, אבל כמה יהיה שיעור הגבול - זהו מאור הסוכ"ע.
אלא שבזה גופא יש שני ביאורים, כי הנה באוה"ת שם ובתרס"ג שם ובסה"מ תש"ח עמ' 75 נת' מארז"ל שהיה העולם מתרחב והולך כו' עד שאמר לעולמו די, שזהו היה התפשטות הגשמיות עד שנעצר ע"י בחי' הסובב, כגון השמש שהתפשט עד שקוטרו הגיע לקס"ז פעמים מקוטר כדור הארץ ואז 'נעצר' כבי' ע"י הסובב.
אבל בסה"מ תער"ב עמ' רנא ובסה"מ תש"ג ד"ה 'מי העיר' נת' שהיה התפשטות הרוחניות, ושיעור הגבול בא לפועל עם התהוות הגשמיות.
ואולי י"ל שזהו ע"ד שני השיטות בספירות, כי לשיטת הפרד"ס עצם החכמה הוא האור, והכלי הוא רק הגבלת החכמה, וכמבואר בשער הפורים לאדה"א (שערי אורה ד"ה יביאו לבוש מלכות). ועפ"ז לכאורה, שעצם החכמה היא מבחי' ממלא, והיה מרחיב והולך - והגבלתו זהו מבחי' הסובב, וזהו מה שגער הקב"ה. ולשיטת הריקנטי דעצם החכמה היא הכלי והוא בבחי' גבול, ועפ"ז לכאורה, עצם החכמה הוא מבחי' סובב והוא בריאה שבאצילות.
שליח כ"ק אדמו"ר - קנזס סיטי
בד"ה כי תשא, תשל"א (סה"מ מלוקט ח"ה ע' קעט ואילך) מבאר כ"ק אדמו"ר בס"ה (ע' קפב) בענין "חסד חפצתי ולא זבח", אשר "...ויתירה מזה, שגם ההמשכה דתורה, שנקראת תורת חסד לפי שענינה הוא המשכה למטה, אינה כההמשכה שע"י חסד. וכסיום מארז"ל הנ"ל 'רבה דעסיק בתורה חי מ' שנין אביי דעסיק בתורה ובגמילות חסדים חי ס' שנין'".
ויש לשאול בזה שאלת תם: באם "שגם ההמשכה דתורה, שנקראת תורת חסד לפי שענינה הוא המשכה למטה, אינה כההמשכה שע"י חסד", - הרי לכאורה באם "'רבה דעסיק (רק) בתורה חי מ' שנין" הרי לפי"ז "אביי דעסיק בתורה ובגמילות חסדים" הי' צריך לחיות לכה"פ פ' שנין?
ומזה שגמ"ח הוסיף רק כ' שנין על המ' שנין דתורה, הרי"ז לכאורה מוכיח להיפוך, שהוספת הגמ"ח הוא רק כמו "חצי" דתורה, ולא ש"ההמשכה דתורה, שנקראת תורת חסד לפי שענינה הוא המשכה למטה, אינה כההמשכה שע"י חסד".
ואבקש מקוראי הגליון להבהיר את הענין.
Download PDF