נחלת הר חב"ד, אה"ק
בתניא פרק כז מדבר בענין הבינוני שעולים לו הרהורים רעים ותאוות רעות, ומזה יש לו עצבות ודאגה, ומביא ע"ז עצות איך להפטר מהעצבות.
ובהמשך אומר "שהעצבות היא מגסות רוח שאינו מכיר מקומו, וע"כ ירע לבבו על שאינו במדריגת צדיק של צדיקים בוודאי אין נופלים להם הרהורי שטות כאלו, כי אילו היה מכיר מקומו שהוא רחוק מאוד ממדריגת צדיק, והלואי היה בינוני ולא רשע כל ימיו אפי' שעה אחת, הרי זאת היא מדת הבינונים ועבודתם לכבוש היצר והרהור העולם מהלב למוח, ולהסיח דעתו לגמרי ממנו, ולדחותו בשתי ידים הנ"ל".
ולכאורה אינו מובן, הרי בפרק יג מדבר על ג' סוגי בינוני ובקיצור הם: א. בינוני שאחר התפילה עולים לו הרהורים ודוחם. ב. בינוני שתורת ה' חפצו ואין עולים לו הרהורים, כי גם המחשבה לא מתלבשת במוח. ג. בינוני שהוא כל היום במצב תפילה ואהבת ה', שע"ז טעה רבה בעצמו לומר שהוא כבינוני הזה. ובודאי אין עולים לו מח"ז שצריך לדחותם, כי הרי מצב הבינוני בזמן התפילה הוא "שהוא כפוף לטוב, והמוח מקושר בגדולת א"ס ב"ה".
וא"כ בפרק כז הרי זה שהבינוני עצב ודואג על הרהוריו הרעים, הוא לא שהוא מחשיב עצמו לצדיק, אלא לבינוני כיוצא בו, שאין להם הרהורים, כהדרגות ב' וג' בפרק י"ג - וא"כ מכיר הוא את מקומו, ואינו גס רוח. אלא עצב ודואג מדוע ההרהורים מבלבלים אותו ומפריעים לעבודתו ולחביריו הבינוני הב' והג' אין להם מלחמה זו, וצריך עיון.
כולל מנחם שע"י מזכירות כ"ק אדמו"ר
בגמ' שבת דף פח, א איתא דבמ"ת כפה עליהם את ההר כגיגית וכו', ושמכאן מודעא רבה לאורייתא (שא"א להעניש את ישראל על העדר קומה, כי נאנסו לקבלה) ואעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, שאז קבלוה ברצון.
ובתוד"ה מודעה רבה לאורייתא הקשה - דהרי אח"כ כרת משה ברית עם ישראל (בערבות מואב) וכן קבלוה עוד פעם בהר גריזים והר עיבל, וא"כ המודעא התבטלה כבר אז (לפני אחשורוש)? ותירץ ר"ת דע"פ הדיבור הי' והוי כבעל כרחם, אבל בימי אחשורש קבלו מדעתם מאהבת הנס.
ונתקשו המפרשים בביאור תירוצו של תוס', למה בגלל שהי' ע"פ דיבורו של הקב"ה נחשב לאונס, והרי גם בשעת מ"ת מה דנחשב לאונס הוא מפני שכפה עליהם את ההר, ולא רק בגלל דיבורו של הקב"ה? - וי"מ דכיון שמתחילה בשעת מ"ת אנסם, וגם עכשיו מצוה עליהם, וביכלתו לאנסם כמו שאנסם אז, נחשב זה כהמשך להאונס הקודם (עי' בכ"ז בפרשת דרכים דרוש כב), אבל דוחק קצת שלא נזכר זה בתוס', ומשמעות דברי התוס' היא שמצד עצם דיבורו של הקב"ה נחשב לאונס.
אמנם ע"פ המבואר בדא"ח בענין דכפה עליהם, מובנים שפיר דברי התוס', דבתו"א (כח, ד) מבואר דענין כפה עליהם הוא התגלות אור אהבת ה' לבנ"י, שזה גרם שירצו לקבל התורה, ואין זה רצונם העצמי שמצד עצמם "וזהו ענין על כל דיבור פרחה נשמתן, שע"י הדיבור והגילוי מלמעלה פרחה נשמתן בבחינת ביטול לאור א"ס ב"ה", ולכן הוא מודעא רבה, כי לא קבלוה מצדם בבחירה ורצון אשר מעצמם לבד כו', עיי"ש.
ועפ"ז מבואר היטב דברי ר"ת דכיון שגם בערבות מואב הי' ע"פ הדיבור הוי כבעל כרחם, דעצם ענין דיבורו של הקב"ה 'סימל' את האונס (וכפה עליהם כו' הוא רק תיאור של הענין דדיבורו של הקב"ה, ולא ענין לבד).
שליח כ"ק אדמו"ר - קנזס סיטי
במה ששקו"ט לאחרונה בהקובצים בנוגע לקיום מצות בגשמיות לנשמות דבחי' לויתן - נוני ימא, כמו רשב"י והבעש"ט, כדאי לצטט לשון המאמר דש"פ שלח תשי"א (סה"מ תשי"א ע' 76 (בלתי מוגה)):
"... ומצד מעלת העבודה דשור הבר הנה כל הנשמות גם הנשמות שבבחי' לויתן צריכים לקיום המצוות בגשמיות דוקא אם לא שיש הוראה מלמעלה שצריכים לעבוד עבודתם ברוחניות, דכמו"כ הי' אצל רשב"י במערה, שזה גופא שלא הי' יכול לקיים המצוות בגשמיות זה הי' הוראה מלמעלה שצריך לעבוד עבודתו ברוחניות ליחד יחודים...".
Download PDF