בתניא פל"ד איתא "שהאבות הן הן המרכבה שכל ימיהם לעולם לא הפסיקו אפילו שעה אחת מלקשר דעתם ונשמתם לרבון העולמים". ובלקוטי הגהות שם (הובא בתניא הוצאת הר' חיטריק) ציין לתורה אור משפטים (עז, ב) ש"לא פסקו תמידי מלקשר דעצם כו' אפילו רגע א'".

לפום ריהטא לא מצאתי שמציינים מקור לביטוי זה, ויש לציין לאגרת הקודש לרמב"ן פ"ה שם כותב אודות האבות "כי גם בכל עסקי הגוף כל כוונתם היתה לשם שמים ולא היתה מחשבתם נפרדה מן האור העליון אפילו רגע א'". ואולי יש מקור קדום יותר לביטוי זה.

בתורה אור וישב ד"ה בכ"ה בכסלו בסופו (ל, א) מבאר ענין קביעת ימי חנוכה בהלל והודאה, דהלל ענינו שבח, שעל ידו נמשך האור (כמו שע"י שמשבחים את האדם ה"ז מגבלה את מעלותיו), "אבל בחי' הודאה הוא בחי' שוב". וממשמעות הדברים משמע שמפרש ש"הלל" הוא "רצוא" ואילו "הודאה" הוא שוב. או בסגנון אחר, דהלל ענינו שירה וזימרה ואילו הודאה ענינו תורה ומצות. ובפשטות ניתן לפרש את הדברים, דענין הלל מצד האדם הוא השבח כלפי מעלה שהוא ענין של השתוקקות אל גילוי האור, ואילו הודאה היא קבלת עול מ"ש, בחי' שוב.

אך לפי זה צ"ב קצת למאי נפק"מ ענין גילוי האור שע"י השבח. ובביאור ענין הלל שבדרך מצוותיך מבאר כיצד בהלל עצמו ישנו רצוא ושוב. ובשערי אורה ד"ה בכ"ה בכסלו) שהוא ביאור המאמר שבתורה אור כאן) מבאר כיצד הלל ענינו גילוי האור ואילו ע"י הודאה מגיעים אל העצם. ויש לעיין כיצד להתאים הדברים בתוך לשון התורה אור.

ידוע שאחד השמות שנק' בהם "שער היחוד והאמונה" שבתניא הוא "חינוך קטן", כן כותב רבינו זי"ע בהוספות לתניא, ועיין גם בס' "תורת חב"ד – ביבליוגרפיה" חלק א' עמ' 11 מה שהביא בזה מלקוטי הגהות לתניא. [וזאת בנוסף למה שהקדמת שער היחוד והאמונה נק' לפעמים בשם זה]. ולפעמים נק' גם בשם "חנוך" (כ"ה בכת"י "ג" וכת"י "ה" שבספריית רבינו).

ולפום ריהטא טעם הדבר שנק' בשם "קטן" הוא כמו שאגה"ת נק' "תניא קטן" בניגוד לתניא ח"א שהוא "תניא גדול".

אך ראיתי עתה בס' "לפתוח את התניא" (באנגלית), והוא ליקוט פירושים לתניא מהר"ע שטיינזלץ (אבן ישראל) שי' באנגלית, ששם (בביאור דף השער, עמ' 4) תרגם המתרגם (הר"י טאובער שי') "חינוך קטן" – "חינוך של קטן". ואולי הוא מיוסד על הפסוק "חנוך לנער וגו'" שהוא הבסיס להקדמת שער היחוד. אך יש לעיין האם יש מקור קדום לפירוש זה. ולא באתי אלא להעיר.

באגרת התשובה פרק ז' מבאר כ"ק אדמו"ר הזקן אשר הדרך להיות לב נשבר (שעי"ז יגיע לבחי' תשובה תתאה) היא על ידי תעניות וסיגופים, וע"ד דוד המלך ע"ה אשר אמרו רז"ל עה"פ "ולבי חלל בקרבי" שהרגו (ליצה"ר) בתענית, אולם בדורותינו אלה אשר אין לנו כח להתענות וכו', הנה הדרך להיות בבחי' לב נשבר הוא להיות ממארי דחושבנא, וכפי שהולך ומבאר שם בארוכה.

והנה כ"ק אדמו"ר (בהוספות לספר 'שיעורים בספר התניא', וכן בפירושים על אגה"ת) מקשה ע"ז, דלכאורה זהו סותר להמובא בתחילת פרק א' בלקוטי אמרים ששם מבאר אדמו"ר הזקן אשר "צדיקים יצר טוב שופטן שנאמר ולבי חלל בקרבי שאין לו יצה"ר כי הרגו בתענית", והיות אשר את זה קבע כ"ק אדמו"ר הזקן בספר של בנונים, אשר כפי המובאר שם מדריגת הבנוני הרי היא שייכת לכל אחד, וכידוע הפי' שפירשו חסידים אשר כל המדריגות המובאות בסש"ב - אפי' מדריגת הצדיק המבואר שם - הם רק מדריגות בדרגת הבנוני,

א"כ מובן עפ"ז שגם המבואר בענין "הרגו בתענית" שייך לבנוני ולזמן הזה דוקא, והרי זה סתירה לכאו' להמבואר באגה"ת הנ"ל אשר בדורותינו אלו אי אפשר להתענות, שלכן משנה את סדר העבודה להגיע לבחי' לב נשבר?

ומבאר כ"ק אדמו"ר שבלקוטי אמרים מדובר בבנוני אשר "לא עבר עבירה מימיו ולא יעבור לעולם", וממילא, על מנת להעביר בחי' הרע השורה בקרבו אינו צריך להתענות כ"כ, משא"כ המדובר באגרת התשובה, אשר כמובן בפשטות הכונה היא לא' שצריך להתענות על שעבר עבירות וכו', הרי הוא צריך להתענות הרבה על מנת להעביר את הרע (יותר ממה שהבנוני צריך להתענות), ואת זה כותב אדמו"ר הזקן לא לפי כוחו של כל אחד (ואשר על כן העבודה להגיע לבחי' לב נשבר בדורותינו אלה היא להיות ממארי דחושבנא).

היוצא מכל הנ"ל הוא, דע"פ ביאור כ"ק אדמו"ר, הנה המובא באגרת התשובה שאפשר להשיג בחי' ומדריגת "לב נשבר" ע"י "מארי דחושבנא" מדובר ושייך הוא לכל אחד ואחד, שע"כ אין להתענות הרבה וכו'.

ולכאורה עפ"ז צריך ביאור מ"ש כ"ק אדמו"ר הזקן בהמשך פ"ז (באגרת התשובה), דבדורותינו אלו הדרך להגיע להיות לב נשבר הוא "להיות ממארי דחושבנא (כנ"ל) להעמיק דעתו שעה אחת בכל יום או לילה". ומבאר בזה כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע (בקונטרס התפילה פ"י עמ' כד - הובא בספר ביאורים על התניא על אתר) אשר אין המדובר כאן במדריגה השייכת לכל אחד כי אם לצדיקים אשר הנהגתם היא כבלמעלה וכו', משא"כ שאר בני אדם אין עבודה זו צריכה להיות בכל לילה כ"א לעיתים.

ולכאורה דבר זה דרוש ביאור, דהרי ע"פ פשטות הענינים - ובמיוחד לאור ביאור כ"ק אדמו"ר הנ"ל - הנה מדריגא זו הרי היא עבור כל כל אחד ואחד?