עי' בד"ה השמים כסאי תרס"ח (המשך תרס"ו ע' תקכז-כח), ובהמשך ר"ה תש"ח ד"ה ותודיעני, ותוכן הדברים הוא: הכח להוות יש מאין, היינו: להוות דבר כזה שנרגש בו אשר מציאותו הוא מעצמותו, הוא רק בכח העצמות שמציאותו מעצמותו ואין לו עילה וסיבה שקדמה לו ח"ו (עי' באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי, ובכ"מ), אלא דמכיון שאין שייך שהתהוות היש תהי' מהעצמות ממש, לכן ההתהוות היא ע"י ה"אור" וע"י ה"הארה" (ספירת המלכות).

וביאור הדבר: אע"פ שבאוא"ס יש גם כח העצמות (עי' בד"ה ויולך רס"ו ובכ"מ), אעפ"כ אי אפשר שיהי' ההתהוות בפועל (רק) מאוא"ס, ומהטעמים ע"ז: א. "להיות שהוא מעין המאור ה"ה בבחי' אוא"ס ממש, ואם היה מאיר בגילוי בנבראים, הרי אי אפשר שיהי' מזה איזה מציאות יש" (ד"ה ותודיעני פכ"ד).

ב. מכיון שה"אור" הוא "גילוי", לכן גם כח העצמות המתגלה בו הוא בתנועה של "גילוי". אבל כח העצמות גופא כמו שהוא למעלה מגדר "גילוי", אינו מתגלה בהאור. כי ענין העצמות שלמעלה מגדר "גילוי", אינו מתגלה בענין ה"גילוי", כ"א בענין ה"העלם" דוקא. ולכן ההתהוות בפועל היא לא מה"אור", כ"א מבחי' "הארה" הנמשכת ע"י הצמצום, ובפרטיות יותר - מספירת המלכות. כי ענין ההתהוות הוא מצד העצמות דוקא שלמעלה מגדר גילוי, ומכיון שכח העצמות שבהאור הוא באופן של גילוי, לכן א"א שיהי' ממנו גוף ההתהוות. משא"כ "הארה", מכיון שהיא בחי' "העלם" נמצא בה כח העצמות ממש, ולכן ממנה דוקא נעשה גוף ההתהוות.

ג. הטעם לזה שהאור מגלה את העצם הוא להיותו בבחי' "העדר המציאות". דמכיון שאינו מציאות לעצמו וכל מציאותו הוא העצם, הרי ענינו הוא גילוי העצם. אמנם, מצד זה שהאור הוא מגלה את העצם, אינו בבחי' העדר המציאות לגמרי. שהרי יש לו איזה "ערך" בזה שהוא מגלה את העצם. ולכן כח העצמות כמו שהוא בעצמותו אינו מתגלה בהאור. משא"כ "הארה", מכיון שהיא בבחי' העדר המציאות לגמרי (היינו: שה"העדר" שלה הוא באופן כזה שאין לה שום "ערך" כלל, היינו: שאין לו גם ה"ערך" דאור המגלה עכ"פ את העצם), הרי כל סיבת מציאותה הוא רק העצם, ולכן נמצא בה כח העצם. ובלשון המאמר (ותודיעני): "והעדר המציאות ה"ה בהארה עוד יותר מכמו באור, דבאור עם היותו העדר המציאות, ומ"מ הרי בו ועל ידו מתגלה העצם עכ"פ, אבל בהארה הוא ההעדר באופן כזה דגם העצם אינו מתגלה, אבל עיקר הסיבה של ההארה הוא העצם, והיינו דההארה היא מסובבת בסיבת העצם, א"כ בה הוא נמצא כח העצם". עכ"ל.

אבל, כח העצמות שבספירת המלכות הוא בבחי' "כח נעלם", וכח העצמות שבאור הוא בבחי' גילוי. ולכן, ההתעוררות של כח העצמות במלכות הוא ע"י האור. וזהו הטעם לכך שא"א להיות ההתהוות מכח העצמות שבמלכות לבד, וצריך גם לכח העצמות שבאור, כי מכיון שכח העצמות במלכות הוא כח נעלם, א"א להיות ממנו ההתהוות, כ"א ע"י כח העצמות שבאור, שעל ידו דוקא מתעורר ומתגלה כח הנעלם שבמלכות. והיינו, ש"גוף ההתהוות" הוא מבחי' המלכות דוקא, אלא שבכדי שתהי' ההתהוות בפועל, צריך גם לה"אור", כי על ידו דוקא מתעורר הכח שבמלכות.

ובדוגמת כח ההולדה, אשר עיקר כח ההולדה הוא בזרע האשה דוקא, וממנה דוקא נעשה גוף התהוות הולד, אלא שלהיות שכח ההולדה שבה הוא בהעלם, הנה צריך גם לזרע האיש וכח ההולדה שבו, כי עי"ז שכח ההולדה שבזרע האיש הוא בגילוי, לכן על ידו דוקא מתעורר כח ההולדה שבזרע האשה. (ועי' גם בד"ה יחיינו רנ"ט).

ובעומק יותר: נוסף לזה שהתעוררות דכח העצמות שבמלכות היא ע"י האור, הנה גם המשכת כח העצמות בבחי' המלכות היא ע"י האור. שהאור הוא כמו "ממוצע" שעל ידו בא כח העצמות בבחי' המלכות. ובזה גופא מה שהאור מביא את כח העצמות במלכות, עי"ז גופא הוא מעורר את הכח שבמלכות. ובלשון המאמר (השמים כסאי): "ע"י האור הוא ההתהוות, והיינו שע"י האור הוא הבאת כח העצמי להוות מאין ליש כו', שהאור הוא כמו ממוצע להביא בחי' כח העצמי, ובזה מעורר בחי' כח הנעלם שבמלכות שתהי' ההתהוות בפועל, וגוף ההתהוות היא מבחי' המלכות דוקא" עכ"ל. ע"כ תוכן המאמרים.

וצריך ביאור מהו הפירוש "שעל ידי האור הוא הבאת כח העצמי".

ואולי י"ל, דהנה בלקו"ש ח"ה ויגש ב', מבואר וז"ל: "וויבאלד עצמות איז ניט מוגדר אין קיין שום גדרים ח"ו, קען מען דאך ניט זאגן אז ער מוז שטיין דוקא בהעלם, און ער קען אוודאי קומען אויך בגילוי (כאטש גילויים זיינען ניט בערך צו עצמות) . . ווען די המשכה פון איצטער וואלט געמוזט בלייבן בהעלם, וואלט דאס גופא געווען א ראי' אז דאס איז ניט (המשכת ה)עצמות, היות אז לגבי עצמות זיינען קיין שום גדרים ח"ו ניטא, כנ"ל". ועיי"ש בהערה 37, דזה שיש המשכת העצמות במעשה המצוות, גם כאשר קיום המצוות הוא "שלא לשמה", הוא רק מצד זה "שמתוך שלא לשמה בא לשמה", אבל באם גם אח"כ לא הי' בא ה"לשמה" הי' חסר לא רק בגילוי העצמות, כ"א בהמשכת העצמות. כי באם ה"שלא לשמה" הוא באופן כזה שאי אפשר לבוא על ידו ה"לשמה", נמצא שהענין שישנו במעשה זו הוא מוכרח להיות בהעלם בו, וא"כ זה מוכיח שאינו עצמות. כי מכיון שהעצמות אינו מוגדר בהגדרים דהעלם וגילוי, הרי אין שייך לומר שהמשכת העצמות תהי' באופן כזה שתהי' מוכרחת להשאר בהעלם. ועיי"ש בהערה 36: שמכיון שהכוונה ד"דירה בתחתונים" היא בעצמותו ית' שלמעלה מכל הגילויים, אין שייך לומר שהיא מורכבת ח"ו מב' ענינים - וע"כ צ"ל, שמה שהעצם יהי' בגילוי (הוא לא דבר נוסף, כ"א שזה) נוגע להמשכת העצמות. ועי' גם בלקו"ש ח"ח מטות ב' ובהערה 27.

ואולי י"ל עד"ז בנוגע לכח העצמות שבספי' המלכות, דבאם המשכת כח זה היתה לא על ידי האור - שאז הי' מוכרח שישאר כח זה בהעלם - לא הי' זה כח העצמות ממש*.