כתב הרמב"ם בהל' בית הבחירה פ"ד הל' (ט) [יא] וז"ל: "וכן סביב לכותל האולם מלמטה עד למעלה כך היו, אמה אחת חלק ורובד שלש אמות, ואמה חלק ורובד שלש אמות עד למעלה ונמצא הרובדים מוקפין וכתלים, רוחב כל רובד שלש אמות ובין כל רובד ורובד אמה ורובד העליון היה רחבו ארבע אמות".

והוא מיוסד על המשנה מדות (ג, ו) אמה אמה ורובד שלש אמה אמה ורובד שלש, והעליונה אמה אמה ורובד ד' וכו'.

ובמנחת יהודה וירושלים חלק א' עמ' סד כתבתי "ואעפ"י דתנן אמה אמה ורובד ג' מ"מ התחתונה סמוך בקרקע התחיל הרובד ג' כי כן הוא דרך הבנין שלמטה צריך להיות הכי רחב לתמוך בכובד האבנים, והוא פשוט, רק שדרך התנא לנקוט במספר הקטן קודם למספר הגדול, וסיים ברובד שאל"כ לא יהי' נראה שורה העליונה צא וחשוב שאחר עשרים וארבעה שורות של רובד ואמה יהי' תשעים ושש אמה ועם הרובד העליונה יהי' ס"ה מאה אמה כנגד כותל ההיכל, וכו'".

והנה מצאתי לי חבר בלמדי היום שיעור הרמב"ם בהל' תפילין ומזוזה וספר תורה פ"ח וז"ל: "שירת הים כותבין אותה בשלשים שטה. שטה ראשונה כדרכה, ושאר השטות אחת מניחין באמצעה ריוח אחד, ואחת מניחין הריוח ביתר מקומות באמצעה... וזו היא צורתה וכו'".

וכתב ע"ז הר' אליעזר נחום רבינוביץ בפירושו "יד פשוטה" וז"ל: "יש לתמוה למה הקדים רבינו תיאור שיטה שיש בה ריוח אחד, והרי השורה הראשונה שמחלקין אותה יש בה שני רוחים?

השורה אז ישיר כותבין כדרכה. נמצא שיטה המתחילה לאמר היא הראשונה המחולקת לערכים והיא יש בה שני רווחים כמבואר לקמן, והיא היא השטה השני' למנין שלשים. השטה של אחריה היא השלישית, ובה הי' ריוח אחד. לכאורה הי' לו לרבינו להזכיר תחלה אחת מניחין בהריוח בשני מקומות באמצעו יש נותנים טעם לסדרו של רבינו משום שאחד וחלק קודם לשנים... והדבר צריך תלמוד". עכ"ל.

ועפ"י מה שביארנו ברובדי האולם, כמו כן כאן נקט תחלה המספר הקטן ואח"כ המספר הגדול ודו"ק.