שליח כ"ק אדמו"ר - אשדוד, אה"ק
ברמב"ם הל' מלוה ולוה רפ"א: מ"ע להלוות לעני ישראל . . ומצוה זו גדולה מן הצדקה אל העני השואל שזה כבר נצרך לשאול וזה עדיין לא הגיע למדה זו כו'. [ועיין בשיחת כ"ק הנדפסת ב'יין מלכות' (קה"ת תשמ"ח כרך ב' עמ' 508 ואילך) מ"ש בביאור הלכה זו].
בצורה בהירה עוד יותר מרחיב הרמב"ם ב'ספר המצוות' (מ"ע קצז). וכן כותב בעל ספר החינוך מצוה סו: וזאת המצוה של הלואה היא יותר חזקה ומחוייבת ממצות נתינת הצדקה, שמי שנתגלה ונודע דוחקו בין בני אדם וגילה פניו לשאול מהן, אין דחקו ואפלתו כמי שעדיין לא בא לאותה בושה וירא מהיכנס בה, ואם יהי' לו מעט סעד של הלוואה במה שירוויח מעט אולי לא יצטרך לבוא לשאלה לעולם, וכשירחמנו הא-ל ברווח ישלם נושיו ויחיה בנותר. ועל כן הזהירתנו תורתינו השלימה על זה לסעוד המך בהלוואה טרם יצטרך לבוא אל השאלה.
בספר 'מ"מ לספר משנה תורה' (קה"ת תשמ"ה) ובמילואים לשם (קה"ת תשנ"ג) לא מצאתי ציון לפיסקא בדברי הרמב"ם "שזה כבר נצרך לשאול וזה עדיין לא הגיע למדה זו";
לכאורה יש מקום לציין למ"ש במסכת חגיגה ה, א:אם טוב ואם רע - זה הממציא לו מעות לעני בשעת דוחקו.
וברש"י שם: הרגיל להמציא צדקתו לעני בשעת דחקו, ולא קודם לשעת הדחק, שיכול לבקש מזונותיו ולקנותן בשעת הזול.
(וע"ד - הדרוש עכ"פ - עיין תענית יט, ב: "שנה שגשמיה יורדין בזמנן . . לעבד שנתן לו פרנסתו באחד בשבת . . עיסה נאפית כתיקנה ונאכלת כתיקנה. שנה שאין גשמיה יורדין בזמנן, לעבד שנתן לו רבו פרנסתו בערב שבת, נמצאת עיסה נאפית שלא כתיקנה ונאכלת שלא כתיקנה").
Download PDF