כתב הרמב"ם פ"ג מהל' פרה אדומה ה"ד, "ותשע פרות אדומות נעשו משנצטוו במצוה זו עד שחרב הבית בשנייה. ראשונה עשה משה רבינו. שנייה עשה עזרא, ושבע מעזרא עד חורבן הבית, והעשירית יעשה מלך המשיח מהרה יגלה אכי"ר", עכ"ל. ומקורו ממשנה - פרה פ"ג מ"ה.

ותמה החת"ס בדרשות ח"א עמ' ריא ד"ה "כאשר": "הנה פרתו של מרע"ה היה די סיפוק מ' שנה במדבר ותתין שנים בא"י ושבעים של בבל, וגם בתחילת בית שני עד שמעון הצדיק שעשה פרה הראשונה, וזה זמן יותר מאלף שנה, והי' מטהרין בה כל ישראל עד ימי ירבעם, ומכאן ואילך עכ"פ שבט יהודה ובנימין ושבט לוי. ואילו בבית שני לא עלו אלא ד' רבוא, ושרפו ז' פרות לזמן ת"כ שנה [פרה פ"ג מ"ה]. ויש לתמוה על זה. והנלע"ד, בימי בית שני גזרו טומאה על הגוים שיהיו כזבים לכל דבריהם, וכן על עמי הארץ (נדה ל"ד.), ונשארו מיעוט ישראל פועלים חברים לעשות טהרות לתרומה וחלה ולנסכים ולאוכלי חולין בטהרה. ע"כ, אם מאלו הפועלים חברים נטמאו במת, הוצרכו לטהר מיד ע"י הזאת ג' וז', ע"כ הוצרכו אפר פרה הרבה. משא"כ בבית ראשון, לא גזרו טומאה על עמי הארץ וגרים תושבים, הלא שמנים אלף נושא סבל הי' לשלמה ואינם מקבלים טומאה כלל בשום טומאה בעולם, ואלפים ורבבות עבדים שמלו ולא טבלו שאין בהם שום חשש טומאה, ואותם עסקו בטהרות למדי, וע"כ ישראל שנטמאו במתים לא אצו ולא מיהרו לטהר עצמם עד זמן עלייתם לרגל, ע"כ הוה סגי להו במעט אפר פרה כנלע"ד", עכ"ל.

ויש ליישב עוד, ע"פ תוס' ערכין דף ו, א ד"ה "כגון" ותוס' מנחות דף קז, א ד"ה "כליא עורב": "שבמקדש הראשון היתה קדושתו בכל הקהל, והיתה שכינה שרויה בו, ולא היו העופות פורחין עליו, אבל במקדש שני פחדו מטומאה, דאין קדושתו כקדושת ראשון, שמא יפרחו עופות על המקדש וישליכו שם דבר טמא, ולכן עשו צורה להבריח העופות מגג ההיכל וקראו אותו כליא עורב", עיי"ש.

לכן י"ל, שבימי משה רבינו ובמקדש הראשון, שקדושת ישראל גדולה מאד, ולא נטמאו בטומאת מת רק לקרובים שמצוה להטמאות להם, והיה די בפרה שעשה משה; משא"כ בימות עזרא בבית שני דאין קדושתם כ"כ, ועד שחסרו גם שכינה ורוח הקודש ואורים ותומים כדאיתא ביומא כא, ב, ויש חשש לטומאת מת גם לאונסם, לכך הוצרכו לפרות הרבה.

ועוד י"ל דפרה שעשה משה היתה בבחינת מועט המחזיק את המרובה, כעין שמן המשחה דאיתא בהוריות יא, ב "שמן המשחה שעשה משה במדבר כמה ניסים נעשו בו", עיי"ש, כי כוחו של משה הוא נצחי, כמו דאיתא בסוטה ט, א שלא שלטו השונאים על מעשה ידיו של משה רבינו דאמר מר משנבנה מקדש ראשון נגנז אוהל מועד עיי"ש. לכך י"ל, שגם פרה שעשה משה היתה נצחית, (וראה ברש"י בהעלותך יא, יז) עד שבא עזרא שאין דורו ראוי לכך, כדאיתא בברכות דף ד, א ולכך הוצרכו פרות רבות.

ולעתיד לבוא יעשה מלך המשיח פרה אדומה אחת, ואפשר כי לעתיד לבוא מלאה הארץ דעה את ה' ו'דעת' זו 'טהרות' כדאיתא בשבת לא, א, ומכיון שיהיה להם דעת, לא יטמאו בטומאת המת, ויהיה די בפרה אחת כמו בזמן משה רבינו ע"ה.

אמן כן יהי רצון.