ברמב"ם הל' ברכות פ"ב ה"ט "בבית חתנים מברכים ברכת חתנים אחר ארבע ברכות אלו (ר"ל ברכת המזון), בכל סעודה וסעודה שאוכלים שם..." ובה"י ממשיך "ברכה זו שמוסיפין בבית חתנים היא ברכה אחרונה משבע ברכות של נישואין, בד"א כשהיו האוכלים הם שעמדו בברכת נישואין ושמעו הברכות אבל אם היו האוכלים אחרים שלא שמעו ברכת נישואין בשעת נישואין מברכין בשבילם אחר ברכות המזון שבע ברכות כדרך שמברכין בשעת נישואין..." ובהי"ג ממשיך "ואלו הן שבע ברכות..." - ומפרט השש ברכות המיוחדים בברכת נישואין, עכ"ל.

ובהל' אישות פ"י ה"ג "וצריך לברך ברכת חתנים בבית החתן קודם הנישואין והן שש ברכות, ואלו הן..." ובה"ד, "ואם יהי' שם יין מביא כוס של יין ומברך על היין תחלה ומסדר את כולן על הכוס ונמצא מברך שבע ברכות, ויש מקומות שנהגו להביא הדס עם היין ומברך על ההדס אחר היין ואח"כ מברך השש".

והנה יש לדייק בדברי הרמב"ם, דבתחלה משמע, דכשאין פנים חדשות הוי ברכת חתנים חלק מברכת המזון, וכלשונו, "שמוסיפין לברכת המזון", ואח"כ משמע שכשיש פנים חדשות מברכין בשביל הפנים חדשות שבע ברכות, ומשמע שזה אינה הוספה לברכת המזון. וגם יש להבין מה עם הברכה שמוסיפין סתם, בלי הפנים חדשות. דמדברי הרמב"ם משמע שכל השבע ברכות הם בשביל הפנים חדשות, הרי בלי הפנים חדשות הי' מברכים ברכה שביעית.

גם צ"ע, בהי"א כתב "ואלו הן שבע ברכות" ולא הביא כ"א שש ברכות, בשלמא בהל' אישות כתב שם דאם יש יין אז נמצא שיש שבע ברכות, אבל כאן לא הזכיר ענין יין כלל, (ואחד מתלמידי שלוחים כאן רצו לתרץ דמאחר דמברך הברכות יחד עם ברהמ"ז, ובברהמ"ז מברכין עם יין א"כ הרי יש שבע ברכות, משא"כ בהל' אישות דשם מדבר אודות ברכת נישואין, א"כ הוצרך הרמב"ם להדגיש דרק עם יין יש שבע ברכות. אבל עדיין צ"ע דבדברי הרמב"ם אינו מוכח שיהי' שם יין בברהמ"ז, וכלשונו בפ"ז הי"ד: "אם הי' שם יין מביאין כוס מחזיק רביעית..." ובהט"ו כתב "אע"פ שאין ברהמ"ז צריכים יין..." הרי דלהרמב"ם אינו מוכרח שיהא שם יין, ודו"ק).

והנה בעצם ענין פנים חדשות יש כמה שיטות, ובעיקר שיטת הרמב"ם ששונה משאר הראשונים. והוא, דלהרמב"ם - פנים חדשות נקרא מי שלא היה שם בשעת ברכת נישואין ואם הי' שם בשעת ברכת נישואין אע"פ שלא אכל בשום סעודה אינו עוד פנים חדשות. ולפי"ז נלמד משיטת הרמב"ם, דגם בסעודת החתונה בעינן פנים חדשות, דהיינו מי שלא הי' בשעת החופה בכדי לומר השבע ברכות. והב"י הביא בשם הרמ"ך שמקשה על הרמב"ם, דלפי סוגיית הגמ' ברכת חתנים בסעודה נתקנה, וכיון שכן, אין נכון שיפטר ברכת הנישואין בברכת הסעודה.

ורש"י בכתובות דף ז, ב על הגמ' שם, "ת"ר מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה, אמר רב יהודה והוא שאין פנים חדשות", כתב וז"ל "בכל יום שלא היו שם אתמול". ואע"פ שמדבריו הי' אפשר לדייק דמי שלא הי' אתמול אבל הי' מתמול שלשום הוא ג"כ פנים חדשות מ"מ לא מצינו כן, והראשונים מבינים מדברי רש"י דר"ל שלא הי' עדיין באיזה סעודה.

התוס' בכתובות (שם) הוסיף "אור"י דפנים חדשות אין קורא אלא בבני אדם שמרבים בשבילם השמחה יותר ושבת דחשבינן פנים חדשות . . התם נמי מרבין לכבוד השבת בשמחה ובסעודה". ע"כ.

והרא"ש בכתובות כתב להדיא וז"ל "ומיהו אם לא אכלו עד הלילה, מברכין (היינו שבע ברכות), משום שלא גרע מפנים חדשות, כיון דאכתי לא אכלי בני החופה", עיי"ש.

בשו"ע אה"ע ס' ס"ב ס"ז-ח מביא כל השיטות בענין פנים חדשות וכמה חילוקי דעות בזה עיי"ש ובנושאי כלים.

והנה הרמב"ם לא הביא כמה מהחידושים המוזכרים לעיל, והיינו דלא כתב דהפנים חדשות צריכין להיות חשובים שמרבים בשבילם. רק כתב דבעינן פנים חדשות שלא שמעו בשעת הנישואין. גם לא הביא האי דשבת חשיבא פנים חדשות וא"כ משמע דלא ס"ל דשבת חשיב פנים חדשות.

ולהבין שיטת הרמב"ם אולי י"ל, דלהרמב"ם יש ב' דינים שונים בברכת חתנים, והוא, דיש ברכת חתנים שהוא חלק מברכת המזון ובא בתור הוספה לברהמ"ז וזהו ברכה השביעית משבע ברכות, שהוא ברכה הנתקנת מצד החתן, (ולהעיר ממאמר "אשר ברא" שי"ל בקונטרס י"ד כסלו - תש"נ, הביא כ"ק אדמו"ר זי"ע דברכה שביעית כוללת את כל הברכות, ע"ש מ"ש בשם הזוהר) אבל כשיש מי שלא שמע עדיין הברכות אז אומרים הז' ברכות בשבילם, ואלו הברכות אינם שייכים לברהמ"ז ואולי נתקנו לומר באותו זמן שבלאה"כ כבר נתקנה ברכה בשביל החתן. ובהכי מתיישבת קושיית הרמ"ך דהא דנתקנו הברכות בסעודה לדעת הרמב"ם הוא רק ברכות שביעית אבל שאר הברכות בעצם אינם שייכים להסעודה.

והשתא א"ש לשונות הרמב"ם דהביא ברכת חתנים כהוספה לברהמ"ז, ואח"כ כתב דאם מי שהוא לא שמע הברכות אז יש דין, שנאמר את הברכות בשבילו ואין זה מצד החתן, ונמצא שיש ברכה בשביל החתן ויש ברכה בשביל הפנים חדשות.

עפ"ז יש לבאר החילוק העיקרי בין שיטת הרמב"ם ושיטת שאר הראשונים: דלהרמב"ם - סיבת השבע ברכות היא בשביל הפנים חדשות. ולשאר הראשונים - הברכות הם בשביל החתן ורק דהברכות תלויים בשמחה יתירה וע"י הפנים חדשות יש שמחה יתירה. והיינו, דמאחר דכבר ברכו השבע ברכות אין לנו לחזור ולברך, רק כשהשמחה גדולה אצל החתן צריכין לברך עוד פעם, וכשיש פנים חדשות אז השמחה גדלה אצל החתן.

ולפי"ז פשוט למה רק לשאר הראשונים יש כמה חילוקי דינים הנ"ל, וכמו הדין המובא בתוס', דפנים חדשות הוא רק באדם חשוב, דמוסיפין בשביל בהשמחה. ולדעת הרמב"ם, בודאי דאין נ"מ בזה, דהעיקר הוא מה שלא שמע הברכה עדיין. וכן בנוגע שבת - דלהראשונים דהענין הוא השמחה יתירה, אז שבת הוה פנים חדשות, דמרבין בשמחה בשביל השבת. אבל להרמב"ם לא איכפת לן בזה.

וכן מבואר עיקר המחלוקת בין הרמב"ם והרא"ש, דלהרמב"ם גם סעודה ראשונה בעינן פנים חדשות ולהראשונים לא בעינן בסעודה הראשונה, והיינו דלהראשונים הסעודה הראשונה ודאי היא הוספה בהשמחה, מאחר דעיקר שמחה היא בבשר ויין, ובשעת הנישואין לא הי' שמחה זו, וא"כ לא בעי פנים חדשות בסעודה הראשונה. ורק מסעודה שני' ולהלן דכבר הי' שמחה בסעודה בעינן פנים חדשות לגדל השמחה. וגם להראשונים אם הי' שם בשעת החופה ולא בשעת הסעודה, עדיין שייך להיות פנים חדשות, משום דעיקר השמחה היא ע"י הסעודה, וכשמשתתף בסעודה ה"ה מוסיף בהשמחה. אבל כ"ז ליתא להרמב"ם, שהעיקר הוא זה שבשביל הפנים חדשות עושים הברכות, וכיון ששמע הברכה לא צריכין לעשות בשבילו עוד ברכות.

ועכשיו נחזור למה שצ"ע בדברי הרמב"ם דבהל' ברכות קורא להברכות שבע ברכות ובהל' אישות רק ששה ברכות מלבד עם מצאו יין. גם מה שהקשינו מה עם הברכה שמוסיפין סתם, בלי הפנים חדשות. דמדברי הרמב"ם משמע שכל השבע ברכות הם בשביל הפנים חדשות, הרי בלי הפנים חדשות הי' מברכים ברכה שביעית.

ואולי אפשר לומר באופן חידוש, דברכה שביעית עולה לכאן ולכאן. היינו דהיא חלק מברכת המזון כנ"ל ושבאו פנים חדשות לא הפסידו הברכת חתנים שמוסיפין בברהמ"ז, וביחד עם זה היא גם חלק מהברכות שאומרים בשביל הפנים חדשות, א"כ היא כמו ב' ברכות, אחת בשביל החתן ואחת בשביל הפנים חדשות. ומשו"ה כותב הרמב"ם שיש כאן שבע ברכות לבד ברכת בפה"ג. ובהל' אישות הוצרך להיין בכדי להיות שבע ברכות. ודו"ק.