בהמשך למה שכתבתי בגליון הקודם בענין "הוי דן את כל האדם לכף זכות" - לכאורה עוד יש להוסיף בביאור דעת הרמב"ם:

דהנה הענין דהוי דן את כל האדם לכף זכות ניתן להתפרש בשני אופנים: א) דהוא חלק ופרט ממצות אהבת ישראל. ב) הוא דין פרטי בפ"ע.

ולמד הרמב"ם כאופן הא', ולכן פס"ד להלכה בס' היד רק לגבי דיין וסנהדרין וכו', משא"כ הוי דן - לכל אחד - נכלל באהבת ישראל, כמו שכתבתי בגליון הקודם.

ומה שהכריחו להרמב"ם ללמוד כן אולי י"ל עוד, ובהקדים: דהנה בחז"ל מצינו כמה מקורות לענין זה ובשינויים מזל"ז, ולדוגמא - בכמה מקומות נאמר "והוי דן את כל האדם לכף זכות" (אבות פ"א מ"ו) ואילו באחרים "הוי דן את חבירך".

כלומר גם בחז"ל לא הוגדרה באופן ברור מי בכלל זה ולכן בסי' הי"ד שההלכה בה צריכה להיות ברורה השמיטה הרמב"ם.

ועוד וגם זה עיקר: הביטוי "הוי" "והוי" מצביע שזה הנהגה טובה לכתחילה אבל אי"ז מן (עיקר) הדין, ולכן בסהמ"צ הביאו הרמב"ם רק כתוספת וכו'. ומה"ת מוסב רק כלפי דיין וכו', "בצדק תשפוט [הדיין השופט וכיו"ב] עמיתך".