ברמב"ם פרק י"ב מהל' תפילה הל' א' – משה רבינו תקן להם לישראל שיהו קורין בתורה ברבים בשבת ובשני ובחמישי בשחרית וכו', ע"כ.

ובפרק ג' הל' א' כתב, המנהג הפשוט בכל ישראל שמשלימין את התורה בשנה אחת, מתחילין בשבת שאחר חג הסוכות בסדר בראשית בשני' אלה תולדות בשלישי ויאמר ה' אל אברהם, וקוראין והולכין על סדר הזה עד שגומרים את התורה בחג הסוכות, ויש מי שמשלים את התורה בשלש שנים ואינו מנהג פשוט, ובהלכה ב' עזרא תיקן להם לישראל שיהו קורין קללות שבספר ויקרא קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה והמנהג הפשוט וכו', לפיכך יש שבתות שקורין שחרית שני סדרים כגון אשה כי תזריע וזאת תהי' תורת המצורע וכו' וכיוצא בהן כדי שישלימו בשנה ויקראו אותן הסדרים בעונתן, ע"כ.

בשו"ע הל' קריה"ת סימן קל"ה סעיף ב' כתב הרמ"א אם בטלו שבת אחת קריאת הפרשה בצבור לשבת הבאה קורין אותה פרשה עם פרשה השייכת לאותה שבת (ומקורו מ"אור זרוע").

ובמג"א שם סעיף ד' אבל אם היו ב' מחוברים באותה שבת שבטלו אין קורין בשבת הבאה ג' דלא מצינו לעולם שקורין ג', ואין לומר יקראו ב' לכל הפחות דאין תקנה לחצאין (ובהגמ"נ כתוב ע"ז ולא נראין דבריו בעיני) היינו דסובר דקורין כל הג' פרשיות ודלא כהמג"א ועיין במחצה"ש, ולהעיר דבחכמת שלמה על אתר כתב דאע"פ דהמג"א כתב רק דהשבת שבטלו הי' שבת של ב' פרשיות, ה"ה במקום שהשבת שני' שרוצין להשלים הקריאה של שבת שעברה היא שבת של ב' פרשיות ג"כ אין יכולים להשלים מפני טעם המג"א דלא מצינו ג' פרשיות, ע"ש.

העה"ש בסימן קל"ה סעיף ו', הקשה על המג"א כיון דחובה היא להשלים מה שלא קראו מה לי תרי מה לי תלת, ומסיק וכן ראיתי מי שפסק כן להלכה, (והביא בשם הא"ר שהביא כן גם מהגהת מנהגים.) ע"ש.

והנה בדין זה דבטלו כתב הפמ"ג דלאו דוקא כשבטלו בשוגג דה"ה אם בטל, במזיד ג"כ יכולים להשלימו לשבת הבאה, ומוכיח זה מסתימת לשון הפוסקים, ע"ש.

בביאור הגר"א כשהביא הדין דבטלו כתב "כמ"ש בתפלה טעה ולא התפלל כו' ע"כ. היינו דהשוה דין תשלומין בקריה"ת לדין תשלומין בתפלה, והביאור הלכה מדייק מדברי הגר"א דמאחר דהיא דין תשלומין ודומה לדין תשלומין דתפלה א"כ רק בשוגג יכול להשלים אבל לא במזיד.

ואולי יש לדייק מזה דהמג"א כתב הטעם שאין לקרות ג' פרשיות משום דלא מצינו שקורין ג' פרשיות רק ב', ואם הי' הדין כמו תשלומין דתפלה הרי שם מפורש דאין להתפלל ג' תפלות ביחד משום תשלומין, ומזה דלא כתב האי סברא לכאורה מוכרח דלא ס"ל דהיא מדין תשלומין – כמו תפלה. אבל באמת אין לדמות דין ג' תפלות לדין ג' פרשיות, דג' תפלות שייך רק כשב' מהן הם תשלומן, וא"כ יש דין שאין לעשות תשלומין רק תפלה אחד אבל בנדון דידן יש רק פרשה אחת לתשלומין, וא"כ אינו דומה לתפלה, ולולי סברת המג"א הי' אפ"ל דמהני תשלומין באופן כזה, ואפילו באופן דהביא החכמת שלמה דחסרו ב' פרשיות מחוברין, דאז יש ב' לתשלומין מ"מ אינו דומה לגמרי לתפלה דמאחר שהן מחוברין אולי וחלין ביחד, אז הי' מינייהו מפקת משא"כ בתפלה עיקר התקנה היא על התפלה הסמוכה, וא"כ נדחה הרחוקה, ודו"ק.

ובעצם סברתו של הגר"א דהיא מדין תשלומין כמו בתפלה יש לדון דעיקר תקנת הקריאה הי' רק לקרות בתורה וכמ"ש הרמב"ם בפרק י"ב "שיהיו קורין בתורה ברבים בשבת" היינו דאין דין של קריאה פרשה מסויימת כ"א לקרוא ברבים, וצ"ל דסובר הגר"א דהאי תקנה של משה דצריכים לקיימו בכל שבת ושבת היינו עכ"פ לקרות מהתורה, וצבור שבטל קריאת שבת אחת צריכים להשלים הקריאה, דהרי עבר זמן חיובו, והוה ממש כמו בתפלה דאע"פ דעבר זמנו מ"מ יש לה תשלומין. אבל סברא זו צע"ג, דבשלמא בענין תפלה יש ענין מסויים של תפלה והיינו תפלת שמו"ע ואפילו קודם סידור שמו"ע יש ענין המסויים בתפלה, והיא "שבח, בקשה, הודאה", וא"כ יש לסיים מהו התפלה ומהו התשלומין, אבל בנוגע לקרה"ת הרי מאחר שתקנת משה היא רק לקרות ברבים א"כ איך אפשר לעשות תשלומין, דהרי כל מה שקורא היא בגדר "לקרות ברבים", ואין בהקריאה דבר מסויים, וענין הפרשיות אינם שייכם לעיקר התקנה, והא דיש ענין של פרשיות היא רק "מנהג" ואפילו תקנת עזרא היתה רק לקרוא איזה ענינים קודם שבועות ור"ה וא"כ איך שייך תשלומין, וצ"ע.

ומשו"ה נראה לומר בביאור שיטת הפמ"ג דכד דייקת בלשון הרמב"ם בפי"ג כתב המנהג הפשוט שמשלימין את התורה וכו', וכן בסוף הלכה ב' "כדי שישלימו בשנה", דיש דגש מיוחד ועיקרי על השלמת התורה וא"כ צבור שבטל שבוע אחד, חסר לה בענין השלמת התורה, ומה שחסרה "לקרות בצבור" אין לה תקנה ומה שקורין בשבוע הבאה אינה מדין תשלומין כ"א לקיים ענין זה "שמשלימין את התורה".

ולפ"ז א"ש שיטת הפמ"ג ודעימי' לומר דאין נ"מ בין אם בטלו בשוגג או במזיד מאחר שאין זה ענין של תשלומין רק השלמת התורה, וגם א"ש שלא מצינו בדברי הרמ"א לשון של "תשלומין" כ"א שכתב "לשבת הבאה קורין אותה פרשה עם פרשה השייכת לאותה שבת" וגם הדגיש רק ענין הפרשה ולא ענין הגברא, וכדברינו א"ש דעיקר הדגש היא על השלמת התורה, והרמ"א בא להורות שקורין אותה בשבת הבאה מפני שעי"ז לא יחסר מהשלמת התורה, ודו"ק.

ולפ"ז יותר מובן אותן השיטות דסברי דיכולין לקרוא ג' פרשיות ואין מדקדקין על מנין הפרשיות דהרי העיקר היא להשלים הפרשיות ומוסיפים כדבעי, ובפרט לפי לשון הרמב"ם דכל ענין של מחוברין הוא משום "כדי שישלימו" וא"כ מה לי ב' ומה לי ג'.

ועכ"פ בביאור שיטת מג"א צ"ל דאעפ"כ אין לקרות יותר מב' פרשיות כמ"ש בהמנהג שהביא הרמב"ם ולא מצינו בשום מקום מנהג של ג' פרשיות ויש לעיין בזה.