ברמב"ם הל' ק"ש פ"א ה"ד: "מסורת היא בידינו, שבשעה שקבץ יעקב אבינו את בניו במצרים בשעת מיתתו, ציום וזרזם על יחוד השם .. ושאל אותם ... בניו שמא יש בכם פסלות .. ענו כולם ואמרו: שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד! כלומר: שמע ממנו, אבינו ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד".

וצריך להבין: איך קראו ליעקב בשמו?

והנה מקור דברי הרמב"ם הם בפסחים נו, א ושם בהגהות מהרש"ם על רש"י ציין: פי' שאמרו לו ישראל אבינו וכו' דאל"כ הא אסור להזכיר שם אביו. - ולפי הגהת המהרש"ם נמצא שבני ישראל הוסיפו תיבת "אבינו", דבר שהוא לא מסתבר כלל!

אמנם השל"ה עצמו הקשה (פ' ויחי ד"ה ארז"ל) קושיא זו ותירץ: "ואין זה קושיא כי שם ישראל ויורה על גדולה ושררה וכשקראו אותו ישראל הוא כאלו קראו אותו אדונינו". לפי זה צריך לומר שכוונת הרמב"ם שהתכוונו כוונה כפולה: אכן לאביהם אך בשם השררה שלו, דבר המותר.