בגליון תתקג (עמ' 67) הביא הרב מ.מ.ל. מה שכתב בחי' חת"ס בשם רבו בעל ההפלאה בנוגע למה דפליגי ר' ישמעאל ורשב"י, ואיתא "דהרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידן" ופירש ההפלאה "כרשב"י ולא רשב"י ממש, דוודאי מי שכוונתו לשם שמים כו' בוודאי . . יעלה בידו אלא הם עשו כרשב"י, נדמו לו ולא בעצם תכונותם, על כן לא עלתה בידם".

והעיר ע"ז הרב הנ"ל ש"כנראה חולק בזה אדמו"ר הזקן" הן ממה שפירש בתניא פכ"ז "שתעשו עצמכם קדושים כלומר, אף שבאמת אינו קדוש ומובדל מסוגו" וכו' והן מהסיפור הידוע שאמר שיקויים בהם מאמר המשנה "כל מי שאינו. . ועושה עצמו כאחד מהם וכו'". ומסיים שם שלכאו' גם בדא"ח נשלל הענין של חטיפת ענינים ומדריגות שהן למעלה מדרגתו האמיתית של האדם "וצריך עיון, חילוק, ותיווך בין הענינים".

ויש להעיר דבעיקר הפי' בנוגע ל"הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם" - שמצד שרצו להיות כרשב"י ולא היו שייכים לזה בעצם, לכן לא עלתה בידם, - הנה כן נמצא כבר מהבעש"ט (בכש"ט אות ד), וממילא לא מסתבר לומר שאדה"ז "יחלוק" על זה.

ומ"ש בתניא פכ"ז לא נראה לי כסתירה לדברי הבעש"ט (וההפלאה), משום שיש לחלק בפשיטות בין ענינים של סו"מ לבין ענינים של וע"ש, דבתניא שמדבר בעניני פרישות והבדלה מסט"א הנה אין כל מניעה שאדם יעמוד בתנועה שהוא ישלול לגמרי מעצמו, בנוגע לפועל, כל שייכות לסט"א, גם אם הוא בעצם עדיין לא הגיע לדרגא של צדיק שהוא קדוש ומובדל באמת גם בתוך המדות שבלב, דמה יש לו להפסיד עי"ז, ואדרבה, משא"כ בענינים של ועשה טוב, הרי, בלשון הבעש"ט (שם), "התופס מדריגתו של חבירו, זה וזה לא נתקיימה בידו". דהיינו שאם הוא צריך מצד מדריגתו לעבוד כדי להגיע לאהבה בדרגה נמוכה יותר, והוא מנסה לתפוס מדריגת אהבה שלמע' ממדריגתו, הרי, שהוא ישאר קרח מכאן ומכאן ולכן "צריך להתנהג עפ"י מדריגתו".

וגם בסיפור, שאמר אדה"ז שיקויים בהם מאמר המשנה וכו', איני רואה סתירה לדברי הבעש"ט, משום שאף ששם מדובר על ענינים של וע"ט, אבל לא מוזכר שם שהם ניסו להגיע למדריגה של איזה צדיק שבאמת אינה שייכת אליהם, אלא שהם עסקו בעבודה פנימית בהתבוננות וכו' שזה בעצם ענינים שכולם מחוייבים בהם, אלא שענינים פנימיים הדבר דורש זמן ויגיעה עד שבאמת מ'האלט דערביי, ולכן גם אם היה איזה צדק בדברי המתאוננים לאדה"ז שהחסידים עוסקים בדברים שהם עדיין לא שייכים אליהם, ע"ז ענה להם אדה"ז שסוכ"ס יגיעו לזה, אבל זה מצד כי בעצם מדובר על ענינים שתבעו מהם וכו', משא"כ אם היה מצב שחסיד יעבוד וינסה להגיע ל"אהבה בתענוגים" וכיו"ב, שע"ז אמר אדה"ז ש"אין כל אדם זוכה לזה" הרי ודאי שע"ז קאי מאמר הבעש"ט הנ"ל ש"זה וזה לא נתקיימה בידו" ויש להאריך בזה עוד, ותן לחכם וכו'.

[דא"ג, ישנם כו"כ ענינים ש"העולם" חוזר עליהם בשם גדולי ישראל שהיו לאחרי הבעש"ט, והדברים מופיעים כבר בכש"ט, ולדוגמא, באות רט (שם) ישנו פי' נחמד על הפסוק "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב" ע"ש. ו"העולם" אומר את אותו ווארט בשם רע"ק איגר, וע"ד הפי' הנ"ל מההפלאה, ולא באתי אלא להעיר].