בכו"כ גליונות 'הערות וביאורים' (מגליון תשפה ואילך) דנו בשאלת הת' ממ"ר מדוע סידר הרמב"ם את הלכות מקוואות כך שבג' פרקים הראשונים מדבר בדיני האדם הטובל במקוה, חציצה וכו', ורק מפ"ד ואילך מדבר בדיני בניית המקוה. לכאו' מתאים יותר לכתוב קודם את דיני בניית המקוה ורק אח"כ דיני החציצה וכו'. ועיי"ש מ"ש בזה.

ונראה לתרץ בפשטות, דהרי הרמב"ם ברפ"ד מבאר שכל דיני בניית המקוה שמים שאובין פסולים למקוה - הוא רק מדרבנן, כי מדאורייתא כל מים כשרין לטבילה, והרי ברפ"א כבר כתב הרמב"ם את הדין הזה ד"טבילה במים הנקוין בקרקע", ולכן כתב את דיני בניית המקוה רק מפ"ד ואילך מכיון שכל הדינין האלו נובעים מדין דרבנן - שא"א לטבול במים שאובין, ונראה פשוט.