הנמצאים בספר משנה תורה להרמב"ם

*

בסיום הספר בהלכות מלכים פי"ב ה"ב כ' הרמב"ם "אמרו חכמים אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד", והוא מאמר שמואל בברכות לד, ב ובשבת סג, א.

ויש לתמוה, דאותו המאמר מביא בספר המדע הלכות תשובה ספ"ט ושם כ' "וכבר אמרו חכמים הראשונים אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד", ומדוע נשתנה שמואל בסיום הספר להיות מהחכמים בלבד.

וכדי ליישב התמיה יש לברר בענין תוארים אלו וכיו"ב, וכדלהלן:

הנה התואר "חכמים" נמצא מאות פעמים בספר הרמב"ם, כמו "אמרו חכמים", "צוו חכמים", "תיקנו חכמים" וכיו"ב, אך בקרוב ל30- מקומות מוסיף "חכמים הראשונים".

במקומות אחרים (פחות מ - 20) כותב "גדולי החכמים" וכיו"ב, ופעמים (למעלה מ- 10 מקומות) כותב "חכמים גדולים", ופעם אחת נמצא "חכמים גדולים ביותר", (שמיטה ויובל פ"ט הי"ז), מלבד תוארים אחרים כמו "חסידים הראשונים" או "צדיקים הראשונים" ופעם חיבר שני התוארים וכ' "והצדיקים והחסידים הראשונים" (דעות פ"ה ה"ב) וכיו"ב.

ורואים עד כמה מדייק בזה, כי פעמים בהלכה אחת מביא מחכמים הראשונים, ולאחר זה באותה הלכה מביא אמרו חכמים (סתם), ולאחר זה שוב מביא מחכמים הראשונים, עיין פ"ב מהל' יסודי התורה הי"ב "ציוו חכמים הראשונים ... כך אמרו חכמים בפירוש משל זה ... כך פירשו חכמים הראשונים".

ויש לעיין:

א) הרי כל דברי הרמב"ם בנויים על דברי התנאים או האמוראים ופשוט שלכן אין לומר על כל הלכה שכך אמרו חכמים, ומדוע בכל זאת בהרבה מקומות כותב הרמב"ם "אמרו חכמים" מה מיוחד בדברים אלו?

ב) מי הם החכמים סתם ומי הם חכמים הראשונים?

ג) לשם מה יש צורך בהלכה לדעת אם אמר זאת חכם סתם או חכם ראשון?

ד) מה ההפרש בין "חכמים גדולים" ל"גדולי החכמים" וכן כיו"ב.

והנה עדיין לא מצאתי מי שיבאר או יברר דברים אלו, ואבקש מקוראי הגליון לרשום את הנראה להם או ממה שנמצא בספרים בירור אדות תוארים אלו ותשובה לשאלות הנ"ל.

ונשתדל כאן לברר במקצת בענין "חכמים" ו"חכמים הראשונים" בלבד, אך עדיין הנעלם מרובה מן הגלוי.

הנה חלוקה זו של ראשונים ואחרונים כבר מצאנו בגמרא ומתחיל בחלוקת הנביאים לנביאים ראשונים ונביאים אחרונים כדאיתא כמה פעמים בש"ס ומבאר בסוטה מח: נביאים ראשונים לאפוקי מחגי זכריה ומלאכי דאחרונים נינהו דמשמתו הם נסתלקה רוח הקודש מישראל עי"ש.

כמו כן מצאנו כמה פעמים "חסידים הראשונים" (ברכות פ"ה מ"א ועוד).

כמו כן מצאנו - פעמים אחדות - חלוקת הזקנים בין התנאים עצמן כמו "זקנים הראשונים אמרו ... שלאחריהן אמרו" (נזיר נג, א) או "זקנים הראשונים אמרו ... עד שבא ר' עקיבא" (שבת סד, ב).

כמו כן מצאנו באבות דר"נ (פ"ה) דקאמר על ר' חנינא בן דוסא "כשם שצדיקים הראשונים חסידים" כו' או כמו בשבת קיב, ב מבלי תואר כלל דאמר ר' זירא אמר רבא בר זימונא (אמורא) "אם הראשונים כמלאכים" כו'.

כמו כן מצאנו חלוקת הדורות בין התנאים עצמם, כמו ר' יהודה בר אילעי שאמר "לא כדורות הראשונים דורות האחרונים" (גיטין פא, א) ומפרש התם "דורות ראשונים - בית שמאי, דורות האחרונים - ר' דוסא".

אך החלוקה בתואר "חכמים" לומר "חכמים הראשונים", ו"חכמים" (סתם), לא נמצא בגמרא אך נמצא במדרש תנחומא פעם אחת בלבד "חכמים הראשונים", כדלהלן.

ונראה לומר דבאופן כללי "חכמים הראשונים" הם התנאים חכמי המשנה לעומת חכמי הגמרא, ואף דבתואר "חכמים" סתם נכללים כולם - גם תנאים כדמוכח, אך נראה שכאשר משום איזה סיבה שהיא רוצה הרמב"ם להדגיש שמאמר זה הוא מהתנאים כותב עליהם "חכמים הראשונים".

מלבד איזה מקומות יוצאים מן הכלל שמכנה גם אמוראים בכנוי "חכמים הראשונים" כדלהלן.

כדי להקל על המעיין בענין זה הכנתי רשימה מלאה מכל המקומות בהם נמצא בספר הרמב"ם התואר "חכמים הראשונים", עם מראי מקומות ואיזה הערות קצרות.

וזה החלי על סדר הספר:

א. יסודי התורה פ"ב הי"ב: "צוו חכמים הראשונים שלא לדרוש בדברים אלו" כו' - והיא משנה מפורשת בחגיגה יא, ב.

ב. שם: "כך פרשו חכמים הראשונים דברים שהם כדבש" וכו' - והוא מברייתא בחגיגה יג, א. ובאותה הלכה נאמר "כך אמרו חכמים בפרוש משל זה דברים שהם כבשונו של עולם" וכו', - והוא מאמר ר' אבהו שם שהיה אמורא.

ג. שם פ"ד הי"ב: "הם שחכמים הראשונים קוראים אותם פרדס" - והוא ברייתא בחגיגה יד, ב.

ד. שם פ"ט ה"ג: "וכן למדנו מחכמים ראשונים מפי השמועה בכל אם יאמר לך הנביא עבור" כו', והנה זה מאמר ר' יוחנן בסנהדרין צא, א, אך מקור הדברים הם בברייתא יבמות צ, ב (כציון הכסף משנה) ובדברי ר' יוסי הגלילי סנהדרין שם, ונראה דלכן שינה כאן הרמב"ם ולא כ' אמרו חכמים הראשונים אלא למדנו מחכמים הראשונים, כי ר' יוחנן למד דבריו מחכמים הראשונים.

ה. דעות פ"א ה"ד: "לפיכך ציוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו" - והוא מאמר ריב"ל בסוטה ה, ב, וזה מתאים לשיטת הרמב"ם דמנה (בהקדמתו למשניות בפ"ב מהי' פרקים) את ריב"ל במנין התנאים וגם רבנו הקדוש הביא דברי ריב"ל במשנה דסוף עוקצין, עיין תוספות יו"ט שם וכן בסדר הדורות ערך ריב"ל.

ו. שם פ"ב ה"ג: "אמרו חכמים הראשונים כל הכועס כאלו עובד ע"ז", והנה ידוע שאין בתלמוד דידן מאמר זה, אך מפורש כן בזהר פרשת קרח דף קעט, א. ונמצא כעין זה בשבת קה, ב ברייתא בשם ר' יוחנן בן נורי הקורע בחמתו ... יהא בעיניך כעובד ע"ז,

ז. תלמוד תורה פ"ד ה"ה: "אמרו חכמים הראשונים אין הבישן למד ולא הקפדן מלמד" - והוא דברי הלל במשנה פ"ב דאבות מ"ה.

ח. תשובה פ"ח ה"ב: "כך אמרו חכמים הראשונים העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה" וכו' - והנה אף שמובא כן בברכות יז, א דכן היה מרגלא בפומיה דרב, הנה כבר מובא זה גם כברייתא במסכתא כלה רבתי (פ"ב ה"ג) וכן מובא בזהר פרשת משפטים דף קטז, א.

ט. שם ה"ז: "וכבר הודיעונו החכמים הראשונים שטובת עולם הבא אין כח באדם להשיגה", יש שציינו ליבמות לד, ב מאמר ר' שמואל בר נחמני (שהיה אמורא) ויש שציינו למדרש רבה שמות פ"ל אות כד, אך בכל אלו המקומות לא מפורש כדברי הרמב"ם. ולפלא בעיני שנעלם מעיני המציינים שזה מפורש במדרש תנחומא ויקרא אות ח ושם כמעט כלשון הרמב"ם ומתחיל שם "וכבר הודיעונו חכמים הראשונים" וכו' כלשון הרמב"ם ממש.

י. שם סוף פרק ט: "וכבר אמרו חכמים הראשונים אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד", מימרא דשמואל ברכות לד, ב, אך כבר נמצא כן בזהר פרשת נשא דף קכה, א (מובא ומבואר בארוכה באגה"ק סימן כו).

כבר ציינתי לעיל דיש לעיין כאן דבר פלא דהרי מאמר זה עצמו מובא כמו כן בהלכות מלכים פי"ב ה"ב ושם כ' "אמרו חכמים אין בין" וכו' ולא כ' הראשונים, ועיין להלן.

יא. שם פ"ט ה"ד: "אמרו חכמים הראשונים שמא תאמר הריני לומד תורה בשביל שאהיה עשיר", - ברייתא בנדרים סב, א וכן בספרי עקב יא. יג.

יב. הלכות נשיאות כפים פי"ד ה"י: "ולא היו חכמים הראשונים מלמדים שם זה לתלמידיהן ... אלא פעם אחת לשבע שנים", והוא מאמר ר' יוחנן קדושין עא, א, ושם אמר ר' יוחנן "חכמים מוסרין אותו לתלמידיהם פעם אחת לשבע שנים", ובפשטות כוונתו לחכמים שהיו לפניו ולכן כינם הרמב"ם "חכמים הראשונים".

יג. הלכות מזוזה פ"ו הי"ג: "אמרו חכמים הראשונים כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית" וכו', והוא מאמר התנא ר' אליעזר בן יעקב במנחות מג, ב.

יד. סוף הלכות ספר תורה (פ"י הי"א): "אמרו חכמים הראשונים כל המחלל את התורה", והוא דברי ר' יוסי במשנה דפרקי אבות פ"ד מ"ו.

טו. הלכות ציצית פ"א ה"ה: "אמרו חכמים הראשונים והיה לכם לציצית מלמד ששניהם מצוה אחת", והוא בספרי זוטא ס"פ שלח.

טז. סדר תפלות כל השנה - נוסח הקדיש: "ומצות חכמים הראשונים לענות אמן ישר"מ בכל כחו של אדם", והוא לכאורה מאמר ריב"ל בשבת קיט, ב, וכן מציינים בספרי מראי מקומות, ובתוס' שם מביא דכמו כן איתא בפסיקתא במעשה דר' ישמעאל בן אלישע.

אלא דיש לתמוה מה שאמר כאן "ומצות חכמים הראשונים" היכן מצינו שזה ציווי, אדרבה מלשון ריב"ל נראה דזה רשות דכן אמר ר' יהושע בן לוי "כל העונה אמן יש"ר מברך בכל כחו קורעין לו גזר דינו".

לכן נראה לומר דכוונתו להא דאיתא בזהר פרשת תרומה דף קכט, ב "ואנן בעינן למימר לה בלישנא דסטרא אחרא (בארמית) ולאתבא בחילא תקיף אמן ישר"מ בגין דיתבר חילא דסט"א" וכו', הרי מפורש כאן דמצוה לעשות כן, עי"ש.

יז. הלכות שבת פ"ל ה"ב: "וחכמים הראשונים היו מקבצין תלמידיהן בער"ש ומתעטפים" וכו', ומקורו בשבת קיט, א דכך נהג ר' חנינא, והנה לדעת סדר הדורות, סתם ר' חנינא הוא ר' חנינא בר חמא הכהן שהיה מגדולי תלמידי רבי. וראה להלן.

יח. שם שם ה"ו: "חכמים הראשונים מהם מי שהיה מפצל העצים לבשל בהן", ומקורו משבת קיט, א, ושם "רב ספרא מחריך רישא, רבא מלח שיבוטא רב הונא מדליק שרגי ... רבה ורב יוסף מצלחי ציבי" וכו', וכאן הוי יוצא מן הכלל כי כלם אמוראים, וקורא להם "חכמים הראשונים". ואדמוהז"ק בשו"ע שלו סימן רנ ס"ד שינה הלשון וכ' "וגדולי החכמים היו עושים בעצמם מלאכות" כו' עי"ש. וראה להלן.

יט. שם שם ה"ז: "אמרו חכמים הראשונים עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות" - מאמר ר"ע בפסחים קיב, א.

כ. הלכות חמץ ומצה פ"ו הי"ב: "וחכמים הראשונים היו מרעיבין עצמן ערב פסח כדי לאכול מצה בתאוה", ומקורו בפסחים קח, א דכך עשה רב ששת, וגם כאן הוי יוצא מן הכלל כי רב ששת אמורא ומכנהו "חכמים הראשונים". וראה להלן.

כא. הלכות חנוכה פ"ג הי"ב: "מנהג קריאת הלל בימי חכמים הראשונים כך היה", מקורו במשנה דסוכה פ"ג דף לח, א.

כב. הלכות תרומות פ"א ה"א: "וחכמים הראשונים התקינו שיהיו נוהגות אף בארץ מצרים" - המקור במשנה ידים פ"ד מ"ג "מצרים מעשה זקנים".

כג. הלכות תמורה בסופו פ"ד הי"ג: "הרי אמרו חכמים הראשונים שהמלך שלמה הבין רוב הטעמים של כל חוקי התורה", - הנה המציינים מביאים הגמרא בערובין כא, ב לכאורה כוונתם למאמר רב המנונא "מאי דכתיב וידבר שלשת אלפים משל ... מלמד שאמר שלמה על כל דבר ודבר של תורה שלשת אלפים משל ועל כל דבר של דברי סופרים אלף וחמשה טעמים", כמו כן מציינים למדרש רבה ריש פרשת חוקת (פרשה יט אות ג) ושם לכאורה מוסיף על רב המנונא כדאיתא "רבנן אמרי שלשת אלפים משל על כל פסוק ופסוק ואלף וחמשה טעמים על כל משל ומשל". ויש להוסיף דכמו כן איתא בזהר ח"א פרשת תולדות דף קלה, א.

אך האמת נראה דאדרבה כי מהמדרש נראה ד"כל פסוק ופסוק" הכוונה לפסוקים שבספרי שלמה בלבד עי"ש, ובזהר מפורש כן.

והנה מכל מקומות הנ"ל עדיין אין ראיה לדברי הרמב"ם ששלמה הבין "רוב טעמי התורה של כל חוקי התורה".

לכן נראה לומר בהכרח דהיה לרמב"ם מקור אחר לדבריו או איזה גירסא אחרת או מדרש שאין בידנו, וצ"ע.

כד. הלכות חובל ומזיק פ"ג ה"ז: "ואמרו חכמים הראשונים שכל המלבין פני אדם כשר מישראל ברבים אין לו חלק לעולם הבא", והוא דברי רבי אלעזר המודעי בפרקי אבות פ"ג מי"א.

כה. הלכות עבדים בסופו (פ"ט ה"ח): "חכמים הראשונים היו נותנים לעבד מכל תבשיל" מקורו בכתובות סב, א דכן נהג בר איהי והנהו תרתין חסידי ואמרי לה רב מרי ורב פנחס בני רב חסדא, ובירושלמי ב"ק פ"ח ה"ד דכן נהג ר' יוחנן. והנה כלם אמוראים ובכל זאת מכנה אותם "חכמים הראשונים", ואולי משום ר' יוחנן שהיה תלמיד רבנו הקדוש וכבר הבאנו לעיל דכמו כן בר' חנינא ועדיין צ"ע. ועיין להלן.

כו. הלכות סנהדרין פ"ג ה"י: "כך היה דרך חכמים הראשונים בורחין מלהתמנות", מקורו בהוריות י, א בשני תלמידי רבן גמליאל.

כז. הלכות ממרים פ"ב ה"ד: "כדרך שאמרו חכמים הראשונים חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה", מקורו בשבת קנא, ב ברייתא מרשב"ג וביומא פה, ב דברי ר' שמעון בן מנסיא.

כדי שהרשימה לא תהיה חסירה יש להוסיף מה שמביא בהלכות שחיטה פ"י הי"ב: "חוץ מאלו שמנו חכמי דורות הראשונים והסכימו עליהן בתי דיני ישראל", הנה כאן שינה ולא כ' "חכמים הראשונים" אלא "חכמי דורות הראשונים", וטעמא בעי.

ונראה לומר דכל היכא דהרמב"ם מביא מאמר חכם הנה בזה יאמר על תנאים בלבד "חכמים הראשונים", אך כאשר בא לומר על הנהגה מיוחדת ורצונו להדגיש שהיא מדת חסידות בלבד, הנה בכה"ג גם על אמוראים אומר "חכמים הראשונים" נהגו כן וכיו"ב, על דרך "חסידים הראשונים", ואומר לשון חכמים ולא חסידים להורות דגם מצד חכמה יש לנהוג כך (עיין לקוטי שיחות חל"ז פרשת בהר ע' 72 ביאור בסיום הלכות עבדים).

ובזה יתורץ כל המקומות הנ"ל שהבאנו כיוצאין מן הכלל והם אותיות י"ח וכ' וכמו כן יש לומר על אותיות ה' י"ז וכ"ד.

וכמו כן יש לומר דכאשר בא לשלול חכמי דורות האחרונים הנה בכה"ג גם האמוראים בכלל "חכמי דורות הראשונים" יחשבו, כי על כל דברי התלמוד "הסכימו בתי דיני ישראל" בחתימת התלמוד.

והנה עפ"י הנ"ל יש לתרץ גם תמיהה שהבאנו לעיל מדוע שינה הרמב"ם התואר בהלכות מלכים מהלכות תשובה, דהנה הבאנו לעיל דמאמר זה הוא מאמר שמואל בגמרא, אך נמצא גם בזהר, ואף שבהשקפה ראשונה נראים המאמרים שווים הנה המעיין בזהר ובפרט בביאור אדמוהז"ק באגה"ק סימן כו יראה דיש חילוק יסודי בין המאמר איך שמבואר בזהר לבין מאמרו של שמואל.

ומעתה נראה לומר שבהלכות תשובה כוונתו בדווקא למאמר הזהר כי זה דווקא מתאים לענין המדובר שם, לכן כ' שם "חכמים הראשונים", ובהלכות מלכים כוונתו בדווקא למאמר שמואל ולכן כ' "חכמים" סתם, ועפי"ז יש לתרץ כמה שנויים בלשון הרמב"ם בין ההלכות הנ"ל, וכן יש לתרץ עפי"ז קושית ותמיהת מפרשי הרמב"ם (עיין לחם משנה וכס"מ הלכות תשובה) שנשארו בצריך עיון, והדברים ארוכים ואי"ה עוד חזון למועד.