תושב השכונה
ברמב"ם הלכות ערובין פ"א ה"ד: "ומפני מה תיקן שלמה דבר זה כדי שלא יטעו העם ויאמרו כשם שמותר להוציא מן החצרות לרחובות המדינה ושוקיה ולהכניס מהם לחצרות כך מותר להוציא מן המדינה לשדה ולהכניס מן השדה למדינה ויחשבו שהשוקים והרחובות הואיל והן רשות לכל הרי הן כשדות וכמדברות ויאמרו שהחצרות בלבד הן רשות היחיד וידמו שאין ההוצאה מלאכה ושמותר להוציא ולהכניס מרשות היחיד לרשות הרבים". וב'רמב"ם לעם' על התיבות "להוציא מן המדינה לשדה" כ' [טז] "דברים אלו צריכים עיון שהרי שדה היא כרמלית (פי"ד משבת ה"ד) והיה לו לכתוב "מן המדינה לרשות הרבים"", ונשאר בצריך עיון.
וי"ל, דהנה סביב המדינה מצויים שדות, ואם לא היו חוששים שיוציא מן המדינה לשדה לא היה מקום לתקנת ערובי חצירות - כיון שהיו נזהרין מלהוציא מהמדינה לרה"ר, כי היו מבינים שזה שמוציאים מן החצירות לרחובות המדינה שהיא מוקפת חומה גבוהה עשרה טפחים שיש לה דלתות וננעלות בלילה, שכולה רשות היחיד הוא, ובשביל זה נקט הרמב"ם מן המדינה לשדה, שדבר המצוי יותר סביב המדינה הוא שדות.
ואפשר לומר שאם היה רשות הרבים סמוך למדינה לא היו חוששים שיוציאו ממדינה (רשות היחיד) לרשות הרבים, ורק בשדה שהוא כרמלית היה שייך לטעות, וא"כ לא היו מתקנים עירובי חצירות. ונמצא שיש שני שלבים, שקודם כל יטעו שמותר להוציא מן המדינה לשדה, ואח"כ יחשבו שהשווקים והרחובות הואיל והם רשות לכל הרי הם כשדות וכמדברות וכו', וידמו שאין ההוצאה מלאכה.
תות"ל - 770
מה שהקשה הרב ש.ה. (בגליון תתיא) ע' 75 (באות כג) מ"ש הרמב"ם הרי אמרו חכמים הראשונים שהמלך שלמה הבין רוב הטעמים של כל חוקי התורה - ובס' מ"מ וציונים להרמב"ם מציינים לעירובין כא, ב ולבמדב"ר יט, ג ולא מצא שם כי אם מה שאמרו שאמר שלמה על כל פסוק אלף וחמשה טעמים על כל משל משל, ולכאורה הכוונה (כמו שמפורש בזהר) רק לספרו, וחוץ מזה לא מצא מקור שהבין רוב הטעמים של כל חוקי התורה -
הנה לפלא שלא העיר מהמשך דברי הבמדב"ר שם (יט, ג) שמביא טעמים שאמר שלמה על כו"כ חוקי התורה (לא פסוקים שבספרו). ובסופו מסיים אמר שלמה על כל אלה עמדתי1 ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי (קהלת ז) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני2.
ובעירובין כא, ב מצאתי שכתוב:
אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצתה בת קול ואמרה בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני ואומר חכם בני ושמח לבי ואשיבה חרפי דבר . . אמר רב המנונא מאי דכתיב וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף מלמד שאמר שלמה על כל דבר ודבר של תורה שלשת אלפים משל על כל דבר ודבר של סופרים חמשה ואלף טעמים דרש רבא מאי דכתיב ויותר שהיה קהלת חכם עוד לימד דעת את העם (איזן) [ואיזן] וחקר תיקן משלים הרבה לימד דעת את העם דאגמריה בסימני טעמים ואסברה במאי דדמי ליה (איזן) [ואיזן] וחקר תיקן משלים הרבה אמר עולא אמר רבי אליעזר בתחילה היתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים עד שבא שלמה ועשה לה אזנים קווצותיו תלתלים אמר רב חסדא אמר מר עוקבא מלמד שיש לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות.
הנה אף אם יש לפרש דברי הבמדב"ר דקאי דוקא על ספרי שלמה עצמם - מ"מ מוכח מדברי הגמרא דקאי על כל דברי סופרים.
ואכמ"ל.
1) ובבית הלוי על שמות פרק לא פסוק יג כתב: עוד איתא במדרש פרשת חוקת (יט ג) על פסוק (קהלת ז) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנה אמר שלמה על כל התורה כולה עמדתי ועל פרשה זו של פרה הייתי דורשה וחוקרה והיא רחוקה ממני" - משמע דגירסא אחרת הי' לפניו.
2) וידבר על העצים וכי אפשר לאדם לדבר על העצים אלא אמר שלמה מפני מה מצורע נטהר בגבוה שבגבוהים ובנמוך שבנמוכים בעץ ארז ובאזוב על ידי שהגביה עצמו כארז לקה בצרעת כיון שהשפיל עצמו כאזוב נתרפא ע"י אזוב וידבר על הבהמה ועל העוף וכי אפשר לאדם לדבר על בהמה ועוף אלא אמר מפני מה בהמה ניתקת בשני סימנין והעוף בסימן אחד על שהבהמה נבראת מן היבשה ועוף כתוב אחד אומר מן האדמה דכתיב (בראשית א) ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים וכתוב א' אומר (שם) ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף בר קפרא אומר מרקק שבים נבראו ר' אבין בשם רבי שמואל אמר אעפ"כ רגלוהי דתרנגולא דמיין לחספניתא דנונא ועל הרמש וכי אפשר לו לאדם לדבר על הרמש אלא אמר שלמה מפני מה שמנה שרצים שכתוב בתורה הצדן והחובל בהן חייב ושאר שרצים פטור מפני שיש להן עורות ועל הדגים וכי אפשר לומר כן אלא מפני מה בהמה חיה ועוף טעונין שחיטה ודגים אין טעונין שחיטה אלא מהדין קרא הצאן ובקר ישחט להם וגו' .
Download PDF