כתב הרמב"ם ריש הל' ת"ת "נשים ועבדים וקטנים פטורים מתלמוד תורה. אבל קטן אביו חייב ללמדו תורה, שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם...".

והקשו האחרונים1, מדוע פתח הרמב"ם עם הפטורים מת"ת. ולכאו' הו"ל למיכתב ברישא גודל חיוב לימוד התורה שהוא ל"כל איניש מישראל" (פ"א, ה"ח), ולאחמ"כ לכתוב את הפטורים. וכמו שהוא בהל' תפילין שרק בפרק ד הביא שנשים פטורות, וכן בהל' ציצית בפ"ג ה"ט, וכן בהל' ק"ש פ"ד, ותחילה הביא החיוב שבדבר, ומה טעם פתח כאן בהפטור.

ואולי י"ל הביאור בזה, דהרי בחיוב ת"ת, יש את החיוב שחל על האדם עצמו "ללמוד", וישנו את החיוב "ללמד" את בנו2, ולפעמים קודם שלימות הלימוד בו ללימוד של בנו (כבה"ד), וכמש"כ בהעו"ב תתחי (עמ' 33), שמבואר כן עפ"י סדר ההלכות ברמב"ם, ומיושב מש"כ הרמב"ם בה"ה אף שבהשקפה ראשונה אין כאן מקומה של הל' זו. ויש בזה נפק"מ עיי"ש. עד"ז י"ל ובפשטות, דזה שפתח הרמב"ם הל' ת"ת בזה ש"נשים ועבדים וקטנים פטורים מת"ת", הוא בכדי להדגיש את ההמשך "אבל קטן אביו חייב ללמדו תורה שנאמר...". דהיינו שענין עיקרי בחיוב ת"ת הוא שאב ילמד את בנו, ולאו דוקא בנו אלא "כל התלמידים" כמ"ש בה"ב, ולכן מדגיש הרמב"ם דאף שקטן פטור, מ"מ חל חיוב עיקרי על האב ללמדו3, והזכיר אגב זה ג"כ פטור הנשים ועבדים (כדי לא לחזור ע"ז אח"כ בהלכה בפ"ע), או להדגיש עוד יותר דאף שהוא פטור כמו הנשים, מ"מ חל חיוב על בנו דוקא ולא על בתו כבהי"ג.

וענין זה שלימוד בנו הוא עיקרי כ"כ בת"ת, מודגש ג"כ במה שפתח הטור יו"ד סי' רמ"ה, במ"ע "שילמד את בנו תורה". וכן בהל' ת"ת לאדה"ז דפתח "אעפ"י שהקטן פטור מכל המצות וגם אביו אינו חייב לחנכו במצות מה"ת אלא מד"ס, אבל ת"ת מ"ע מה"ת על האב ללמד את בנו הקטן תורה, אעפ"י שהקטן אינו חייב שנאמר...". וכן ממשיך כמעט בכל פרק א' בהלכות הנוגעות ללימוד בנו.