תות"ל - 770
רמב"ם (פ"ו מסוכה ה"ח): "מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך ביתו או חוץ לסוכה ואכל, הרי"ז אסור, וכאילו לא אכל בסוכה, עד שיהיה שולחנו בתוך הסוכה, גזרה שמא ימשך אחר שולחנו, ואפילו בסוכה גדולה".
ומקורו במתני' (סוכה כ"ח ע"א): "מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית, ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין", ובגמ' (ג', א) פירשו דבתרתי פליגי וחסורי מחסרא וה"ק: מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית, בש"א לא יצא, וב"ה אומרים יצא, ושאינה מחזקת אלא כדי ראשו ורובו בלבד ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין.
והרמב"ם פסק בתרוויהו כב"ש. לעיל (פ"ד ה"א) פסק, שסוכה צריכה רוחב ז' על ז' – שהוא שיעור ראשו רובו ושולחנו. והכא פסק שאינו יוצא אף בסוכה גדולה, כששולחנו בתוך ביתו.
אמנם בגמ' רק מצינו שהלכה כב"ש לענין סוכה קטנה, "דאמר רב שמואל בר יצחק הלכה צריכה שתהא מחזקת ראשו רובו ושולחנו" – כב"ש. וכבר דנו המפרשים אמאי פסק הרמב"ם (וכן הרי"ף) כב"ש גם לענין סוכה גדולה, והרי ב"ש במקום ב"ה אינה משנה.
ב. והנה כשמעיינים בלשון הרמב"ם כאן רואים שבא לרמז על איזה ענין. דבאותה הלכה פסק גם בשו"ע, וז"ל המחבר (תרל"ד ס"ד): "מי שהיה ראשו ורובו בסוכה, ושולחנו חוץ לסוכה ואכל, כאילו לא אכל בסוכה וכו', הרי שנוסף בלשון הרמב"ם המילים "הרי זה אסור", ולכאורה היא אריכות שלא לצורך, דודאי אם "כאילו לא אכל בסוכה" הרי "שזה אסור" ( ש"אסור לאכול חוץ לסוכה" שם ה"ו).
ג. עוד יש לדייק בשינוי מקומה של הלכה זו, שברמב"ם כ' זה בין הל' ישיבה בסוכה - אחרי שמבאר החיובים של האדם לאכול ולשתות, מבאר מיד שיאכל דוקא כששולחנו בתוך הסוכה. (ושיעורי הסוכה, כתב כמה פרקים לפנ"ז). אמנם בשו"ע מביא דין זה כחלק משיעורי הסוכה - בסימן הנוגע לשיעורי הסוכה – וכבכותרת – שלא תהא פחות מז' על ז' .
ד. והנה בהמשך המשנה (שם כח, א) גבי מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית, אמרו להם ב"ש לב"ה לא כך היה מעשה שהלכו זקני ב"ש וזקני ב"ה לבקר את רבי יוחנן בן החורנית, ומצאהו שהיה יושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית ולא אמרו לו דבר, אמרו להם משום ראיה, אף הם אמרו לו אם כן היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימך.
והמעשה אינו מבורר כ"כ. דלא מוזכר שאכל או שתה כששולחנו בביתו, אלא רק "היה יושב". וגם מה שאמרו לו אותם זקנים אינו האיך אתה אוכל חוץ לסוכה או כיו"ב, אלא רק "אם כך היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימך". ומוכרח, שר' יוחנן בן החורנית לא היה אוכל כך, אלא רק יושב, והזקנים – כך לדברי ב"ש – הוכיחוהו בספק, שאם כך היית נוהג, היינו שכך גם אכלת ושתית, הרי שלא קיימת מצות סוכה מימך.
וא"כ, לכאורה קלושה מאוד ראיית ב"ה, שהרי אף אם לא אמרו לו הזקנים – לדבריהם – מאום, לא היה להם הכח להוכיחו, שהרי לא אכל ושתה כך, והרי הוא יושב בסוכה.
ה. והנה בצפע"נ (פ"ו מסוכה ה"ב) מקשה בשם הרמב"ן במלחמותיו (פ"ב דשבת)1 מאי משמע לא קיימת מצות סוכה מימך, הא ודאי קיים המצוה במה שישן בסוכה, דבזה לא שייך הגזירה של שמא ימשך אחר שולחנו. ומבאר, ד"כיון שאין סוכתו כשירה לאכילה, אין שם סוכה עליה כלל, וא"כ אינו ישן בסוכה".2
ומבואר, שכיון שסוכתו אינה ראויה לאכילה הרי שאין עליה שם סוכה כלל. מעתה מובנת ראיית ב"ה, דהרי אף שבפועל לא אכל, וא"כ אין ענין להוכיחו, הנה מ"מ, כיון שאין הסוכה – סוכה, היה להם לומר לו, שאינו יושב עתה בסוכה כלל. וע"ז ענו ב"ש שבאמת אמרו שא"כ לא קיימת מצות סוכה מימיך.
ו. ואם כנים הדברים, הרי שפלוגתת ב"ש וב"ה במתני' מבוארת להפליא. דמי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית ב"ש פוסלים וב"ה מכשירין, ואין כלל מחלוקת אם מותר לאכול או אסור, דאף ב"ה מודים שאסור לאכול כך בסוכה, גזירה שמא ימשך, ורק דנחלקו אם מחמת כן נפסלת הסוכה. דב"ה סברי דכיון שרק אסור לגברא לאכול, אבל אין חסרון באפשרות האכילה בסוכה, אין זה פוגם בעצם הסוכה, ולכן מכשירין את הסוכה. אמנם ב"ש ס"ל שכיון שאסרו את האכילה, הרי שהסוכה אינה ראויה לאכילה, ושוב אין כאן שם סוכה כלל ולכן פוסלין את הסוכה. ונפק"מ לענין שינה, כנ"ל.
ונחלקו בפשטות בהא שכתבו האחרונים מהו החילוק בין איסורי תורה לאיסורי דרבנן. דכשהתורה אוסרת דבר באכילה למשל, הרי שפקע מחפץ זה (עפ"י תורה) אפשרות האכילה (ומשא"כ באיסור דרבנן), הרי נמצא שיש כאן אפשרות אכילה, רק שאסור.
ואפשר שב"ש ס"ל שאף באיסורי דרבנן, פקע מהחפץ אפשרות האיסור. וכמו בנדו"ד - כיון שאסרו לאכול בהאי סוכה, הרי שהיא אינה ראויה לאכילה, ושוב אין כאן שם סוכה כלל. אמנם ב"ה סברי, דאף שאסורה האכילה כאן, מ"מ הסוכה ראויה לאכילה, וא"כ לא פקע שם סוכה ממנה.
ז. ומעתה מבואר שהרמב"ם שפסק בהל' ישיבה בסוכה, שמי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך ביתו וכו' הרי"ז אסור וכאילו לא אכל בסוכה פסק להדיא כב"ה. דלב"ש הרי"ז חסרון בסוכה (שמדגיש שהרי"ז אסור, ואין זה חסרון בעצם הסוכה). אמנם בשו"ע פסק כב"ש ולכן הביא את זה בדיני שיעור הסוכה, ולפיכך גם לא הזכיר שאסור לאכול כך.
ח. והנה, אף שבגמ' שם להדיא "אמר מר זוטרא שבתרתי פליגי, וחסורי מחסרא והכי קתני" (כדלעיל אות א'). נראה שלרמב"ם היה מוכרח, שר"נ בר יצחק - שלעיל שם בגמ' ביאר את הפלוגתא דב"ש וב"ה במתני' לענין סוכה גדולה - פליג אמר זוטרא.
דהנה ר"נ בר"י הקשה דמנ"ל שנחלקו ב"ש וב"ה בסוכה קטנה, נימא שנחלקו רק בסוכה גדולה, וא"כ מוכרח שלמד דגם בסוכה גדולה מתאים כשרה ופסולה, ומוכרח שלא למד שכשרה ופסולה שייך רק בסוכה קטנה, דא"כ מה הקשה, דמנ"ל דבסוכה קטנה המילים כשרה ופסולה מכריחים. ובאמת לשיטתו המשנה איירי רק לענין סוכה גדולה, ורק דמהברייתא משמע שפליגי גם בסוכה קטנה. והרמב"ם פסק כב"ש בברייתא וכב"ה דמתניתין ללא דוחק וללא חסורי מחסרא.
1) לכאורה יב, א בדפי הרי"ף, וצ"ב הכוונה שמביא זה בשם רש"י.
2) דא"ג יש להעיר, דבצפע"נ שם יש ב' חידושים: א. שאין כלל מצוה דשינה בסוכה "רק שאסור לישון חוץ לסוכה" ולכן לא מברכים על שינה בסוכה. ב. – כבפנים – שגדר הסוכה הוא מה שאפשר לאכול בה, וא"כ אין להוכיח מהלשון כאן – לא קיימת מצוה מימיך - כהחידוש השני, שהרי – כבענין הא', אין כלל מצוה בשינה בסוכה. והמבין יבין.
Download PDF