בשוע"ר סי' קפה ס"א: ברכת המזון ... אם אינו מכיר הלשון אינו יוצא ידי חובתו ואפילו בלשון הקודש שאין אני קורא בו וברכת את ה' אלקיך כיון שאינו מבין תיבות הברכה שמוציא מפיו ... ולכן הנשים ועמי הארץ שאינם מבינים לשון הקודש חייבים לברך ברכת המזון בלשון שמבינים ולא בלשון הקודש וכן אינם יוצאים בשמיעה מהמברך בלשון הקודש בזימון אלא יברכו לעצמן בלשון שמבינים וי"א שבלשון הקודש יוצא אדם ידי חובתו אע"פ שאינו מבין הלשון משא"כ בשאר לשונות ולכן הנשים ועמי הארץ יוצאים ידי חובתם בשמיעה מהמברך בזימון בלשון הקודש וכן נוהגים אע"פ שראוי להחמיר כסברא הראשונה.

בביאור הדיעה הראשונה הנזכרת חולק רבינו על פסקו של הלבוש (סי' קצג ס"א) והעולת תמיד (שם ס"ק ב) והמ"א (שם ס"ק ב), שכתבו כולם שהמברך בעצמו בלשון הקודש יוצא לכל הדיעות אפילו אינו מבין הלשון. שכך כתב הלבוש: וזהו ההפרש שבין המברך ובין השומע שהמברך יוצא בברכת עצמו אפילו אינו מבין כיון ד[ט]ופס הברכה כך היא והשומע אינו יוצא אלא אם כן מבין מה שיאמר המברך ומכוין לכל מלה ומלה. ועד"ז כתבו העולת תמיד והמ"א.

ולמדו זאת מלשון הטור והשו"ע שם: אבל אם אינו מבין אינו יוצא בשמיעה, נראה מכך שהמברך עצמו יוצא אפילו אינו מבין. וכן הבין הדברים בבאר הגולה, שציין את המקור לדברים האלה "טור".

[ב"הגהות והערות" שבהוצאת הדרת קודש לא עמדו על כוונת הדברים, ולכן כתבו: "מה שציין רק טור צ"ב, דכל הראשונים שהביא הבאר הגולה באות ג' מוכח דסברי הכי ... ולכאורה צ"ל שנתחלפו הציונים". ובאמת אינו כן, שבכל הראשונים הנ"ל מוכח ההיפך כדלקמן, והמקור הוא רק בטור].

אמנם בשוע"ר סי' קפה ס"א מוכיח דלא כפירוש הלבוש והעולת תמיד והמ"א הנ"ל (בדברי הטור והשו"ע): אבל המעיין בגמ' דמגילה יח [ע"א לענין קריאת המגילה: אטו אנן האחשתרנים בני הרמכים מי ידעינן] יראה לעינים דאי אפשר לחלק בהכי. וכן משמע בטור סי' תרץ להדיא [אם אינו מבין בלשון שקורא בו ... ובלשון הקודש הכל יוצאים בו] וכן משמע בב"י שם [ד"ה וכתב הרב המגיד] בשם המגיד משנה [הל' מגילה פ"ב ה"ד: שיודע אשורית ויודע לעז אילו רצה לקרותה בלעז יוצא] ורמב"ן [מגילה יז, א ד"ה והרב ר' משה] והרשב"א [שם] ע"ש ודוק ותשכח דהכי הוא. וברא"ש [ברכות פ"ז סי' ו] והרב רבינו יונה [ברכות רפ"ז ד"ה ונראה למורי] כתבו בהדיא [אלא צריכה לברך ברכת המזון] בלשון שמבינות. וכן יש לפרש בדעת הטור והשו"ע [שלאו דוקא בשמיעה, אלא כמפורש ברא"ש ורבינו יונה, שאפילו כשמברכות בעצמן בלה"ק אינן יוצאות אלא בלשון שמבינות], דלא כלבוש ועולת תמיד ומ"א.

ולפי זה מובן שמה שיוצאות הנשים ועמי הארץ בברכת המזון בלה"ק אף שאינם מבינים הלשון, גם זה הוא רק מטעם שסומכים על שיטת רש"י, שבלה"ק יוצאים אפילו אין מבינים.

ואחרי שהביא בשוע"ר הוכחות אלימות אלו, והביא דברים מפורשים שכתבו הרא"ש ורבינו יונה שאין חילוק בזה בין המברך לשומע, אינו מובן הטעם שבמשנה ברורה סי' קצג ס"ק ה פסק בפשיטות כחילוק הנ"ל של הלבוש ועולת תמיד ומ"א, וכותב לגבי המברך שאינו מבין הלשון "שבזה יצאו לכל הפוסקים", ואינו מביא כלל את דברי רבינו הזקן ואת הדברים המפורשים שמביא מהרא"ש ורבינו יונה.

ויתירה מזו קשה על המהדורה החדשה של המשנה ברורה עם ליקוט פסקי הרב, שלא העיר בהלכה זו בשוה"ג, אשר הפסק הזה הוא שלא כדברי רבינו הזקן.

ב) ככל הדברים האלו וככל החזיון הזה הוא גם בסי' קכד, לענין תפלה, שמבואר בשו"ע שם ס"א שמי שאינו יודע להתפלל יכוין לחזרת הש"ץ, וכותב ע"ז במ"א שם ס"ק ב: וצריך שיבין בלשון הקדש, כמו שכתוב סי' קצג.

ובשוע"ר כתב שם ס"ב: ואינו יוצא אלא כשמבין בלשון הקודש אלא שאינו יודע להתפלל אבל אם אינו מבין מה שהש"ץ אומר אינו יוצא בשמיעה מהש"ץ אלא צריך להתפלל לעצמו בלשון שמבין כי אף באמירה אינו יוצא אלא א"כ מבין.

גם שם מציין רבינו הזקן למקור הדברים: עי' הרב רבינו יונה רא"ש פ"ז דברכות. והיינו מה שכתבו שניהם (לענין ברכת המזון) שגם האשה המברכת בעצמה אינה יוצאת אלא בלשון שמבינה.

אמנם במשנה ברורה שם ס"ק ב כתב: אבל המתפלל בעצמו בלה"ק אפילו אם אינו מבין הלשון יצא. והתעלם לגמרי משיטת ומהוכחות רבינו הזקן שאין חילוק בזה בין שומע למתפלל בעצמו. וגם בליקוט פסקי הרב שם לא הזכיר כלל שזהו שלא כפסק רבינו הזקן.

ויתירה מזו הוכיח בשוע"ר שם: שהרי כשאינו מבין אינו מכוין אפילו באבות ומי שלא כיון באבות לא יצא ידי חובתו כמו שנתבאר בסימן ק"א. והיינו שמזה מוכח שגם המתפלל עצמו צריך להבין בלה"ק.

אמנם במשנה ברורה שם העיר על קושיה זו, ותירץ: ועי' לעיל סי' קא במשנה ברורה דעכ"פ ברכת אבות יראה להבין מה שהוא אומר. ותירוץ זה דחוק ביותר, שהרי אם למד את פירוש המלות של ברכת אבות, א"כ יוצא גם השומע, ומהיכי תיתי שהשומע שלמד פירוש המלות בברכת אבות (ואינו מבין שאר הברכות) אינו יוצא?! ומדוע לא הביא בזה את שיטת רבינו הזקן, אשר על פיה מתיישבים כל התמיהות, ואשר מפורש כדבריו בפוסקים הראשונים!?

ג) עוד הוסיף בשוע"ר שם וכתב: כמו שנתבאר בסי' סב. והיינו מ"ש שם ס"ב: והוא שמבין הלשון.

ומהאמור כאן בסי' קכד מובן שגם מ"ש בשוע"ר סי' סב "והוא שמבין הלשון" קאי לא רק כשאומרו בשאר הלשונות אלא אפילו כשאמרו בלה"ק.

ומבוארים הדברים יותר בסי' קפה ס"ב: ובקריאת שמע נאמר שמע בכל לשון שאתה שומע כלומר מבין אבל אם אינו מבין הלשון אפילו הוא לשון הקודש לא יוצא ידי חובתו אלא א"כ הבין ונתכוין בפסוק ראשון שעד כאן מצות כוונה.

אמנם גם שם מתעלם מכל זאת במשנה ברורה סק"ג וכותב בפשיטות: אבל כשאנו קורין שמע בלשה"ק וכן בתפלה וברכת המזון וקידוש ושארי ברכות אפילו אם אינו מבין הלשון יצא. וגם שם לא העירו (על פרט זה) בליקוט דברי הרב, שלשיטת רבינו הזקן, שהביא מדברי הרא"ש ורבינו יונה, גם הקורא ק"ש בלה"ק והמתפלל בלה"ק והמברך ברכת המזון בלה"ק יוצא רק כשמבין בלה"ק. והנשים ועמי הארץ שאין מבינים סומכים בברכת המזון על שיטת רש"י הנ"ל.