אסור לשקול מצה או מרור בליל פסח, כדי לבדוק אם יש בהם שיעור כזית.

כ"כ בשו"ע הרב סי' תנ"ו ס"ט וסי' תק"ו ס"א, ד"אסור למדוד ואפילו מתכוון למצוה, כגון שמודד קמח עיסתו כדי לידע שיעור חלה, אלא יקח באומד הדעת, שהרי היה אפשר למדוד מעיו"ט". אכן צ"ע שהרי בסי' ש"ו סי"ח פסק ש"מותר למדוד מדידה של מצוה, כגון למדוד אם יש במקוה מ' סאה". ואפשר לחלק, דשם מיירי באופן שא"א מאתמול, שנתגלה רק היום שהמקוה חסרה וצריכה לבו ביום, וא"כ, גם הכא כשצריך למדוד מצה, ולא היה יכול מאתמול מותר, וצ"ע

עוד קשה, דבסי' תק"ד ס"ט התיר "למדוד תבלין וליתן בקדירה במדה וצמצום כדי שלא יקדיח תבשילו".

ואפשר ליישב עפ"י מה דמוכח ברמב"ם פ"ד מהל' יו"ט דאיסור מדידה מכלל גזירת מקח וממכר הוא, עיי"ש. וא"כ, הא דהתירו מדידה של מצוה, הוא באופן דלא שייך בהן גזירת מקח וממכר, כגון למדוד מקוה או לטומאת כהנים שאיסורן אינה משום עובדא דחול. אבל למדוד אוכלין שיש בו לתא דמקח וממכר אסור, ולכן אסור למדוד כוס ומצה.

ופונה אני אל הקוראים, לחוות דעתם בזה.